"לפני שנים אחדות גיליתי – כידוע היטב להוד מעלתה הנערצה – פרטים רבים בשמיים שנותרו סמויים מן העין עד לתקופתנו הן בגלל החידוש שבהם והן בגלל כמה מסקנות הנובעות מהם. מסקנות המנוגדות לטיעוני הפילוסופיה של הטבע המקובלים על בתי ספר של פילוסופים, אשר עוררו נגדי מספר לא מבוטל של מורים המלמדים בהם, כאילו אני הצבתי במו ידיי את הגרָמִים האלה בשמיים כדי להעכיר את הטבע והמדעים. הם שכחו ככל הנראה כי בריבוי דברי אמת יש תרומה לקידום המחקר, לפיתוח ולחיזוק תחומי הידע, ולא החלשה או הריסה שלהם, ובה בעת מתברר שהם נצמדו יותר לדעותיהם שלהם מאשר לאמת." [גלילאו גליליי, מתוך הספר].
"ישנם מפגשים ואירועים מקריים, כאלה שאינם חורגים מן השגרה החברתית והתרבותית, שבעת התרחשותם נדמה שאין בהם כל עניין יוצא דופן. גם אם המשתתפים באירוע הם בני מעלת החברה, המפגש עצמו נתפס כמהלך שולי בשיח ושיג של הפוליטיקה הפנימית של אותה אליטה. אלא שמהר מאוד מתברר שלאותו מפגש אקראי ישנן השלכות הרות גורל ושככדור שלג הוא סוחף דמויות בעלות מעמד, שאף שלא נכחו באותו מפגש, הופכות לגיבורות, כמעט בעל כורחן, בדרמה היסטורית רבת משמעות, המעלה על פני השטח מתחים אידיאולוגיים ומוסדיים שעד לאותו מפגש הצליחו בני התקופה לחמוק מהתמודדות ישירה עימם. מפגש שכזה אירע לקראת סופה של שנת 1613, כאשר לשולחנה של כריסטינה, הדוכסית הגדולה של טוסקנה, הוזמנו לארוחת בוקר..." [רז חן- מוריס, מתוך אחרית הדבר].
מה שהתרחש באותה ארוחת בוקר גורלית הוליד את החיבור הייחודי והחשוב הזה, שבו מסביר ומבהיר גלילאו גליליי את עצמו ואת תורתו בלשון ברורה ומובנת לכול. וההמשך ידוע: "ואף על פי כן, נוע תנוע".