אומה עייפה


יָרֵחַ קוֹרֵעַ צְעִיף עֲנָנִים


אוֹר דּוֹעֵךְ בָּרְחוֹב,


אֵין קֵץ


לְטִפְטוּף הַבְּרָזִים,


אֻמָּה יְשֵׁנָה


בְּלִי מָגֵן וּמִסְתּוֹר.


אֻמָּה עֲיֵפָה


מִמַּשָּׂא הַשָּׁנִים,


נוֹלְדָה בִּסְעָרָה


לִהְיוֹת עַם סְגֻלָּה.


הַיּוֹם


אֻמָּה רְגִילָה.


עָנָן מְכַסֶּה אֶת אוֹר הַיָּרֵחַ


טִפְטוּף הַבֶּרֶז פָּסַק,


אֻמָּה עַתִּיקָה שֶׁהַזְּמַן מֵאֲחוֹרֶיהָ —


הַאִם יֵשׁ תִּקְוָה לַזְּרִיחָה?


לפני השמש העולה


לִפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה


לִפְנֵי הָרוּחַ הַקַּלָּה


שֶׁל בֹּקֶר צַח


יוֹם בָּהִיר,


תָּמִיד יֵשׁ מִישֶׁהוּ


שֶׁקָּם בְּלִי צְלִיל.


חַיָּל בּוֹדֵד


חַיָּל עָיֵף


שֶׁמְּחַפֵּשׂ קְצָת מְנוּחָה,


חַיָּל מִסְכֵּן


הַמְּקַלֵּל אֶת בּוֹא הַיּוֹם.


חַיָּל בּוֹדֵד


מְקַלֵּל אֶת גּוֹרָלוֹ


שֶׁהֱבִיאוֹ לְכָאן,


אֶל הַדַּקָּה הַזֹּאת


הַנּוֹרָאָה מִכֹּל.


אֶל הַדַּקָּה הַזֹּאת


שֶׁבָּהּ יֵצֵא


מִשַּׂק שֵׁנָה,


לִקְרַאת יוֹם קְרָב


חָדָשׁ.


כל הלילה


כָּל הַלַּיְלָה חָגִים מְטוֹסֵי קְרָב


עַל פְּנֵי יָרֵחַ מָלֵא


אֲנִי מִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד.


כָּל הַלַּיְלָה חוֹזְרִים מַרְאוֹת הַקְּרָב,


לֵילוֹת בְּלִי יָרֵחַ וְרֵיחַ עָשָׁן.


כָּל הַלַּיְלָה


צִפּוֹרֵי טֶרֶף


תּוֹקְעוֹת בִּי צִפָּרְנַיִם.


בַּבֹּקֶר אֲנִי מִתְעוֹרֵר.


הֶחָתוּל


וְרַגְלֵי רַעְיָתִי


תְּקוּעִים בְּבִטְנִי.