“הייתי אתמול אצלנו בקניון, אני באר שבעית והקניון, גראנד קניון, כבר נפתחו יותר חנויות, אז עצרנו בסטימצקי, אחת המוכרות אני ממש אוהבת לשוחח איתה מעבר לשיחת שלום שלום... דיברנו על המצב, כמובן ועוד כל מיני, ואז שמתי עיניי על הספר הזה, שמעתי ביקורת באתר של נוריתה, והבן שלי גם מצא משהו מהמבצעים.. אז..
התחלתי ככה לקרוא כמה שורות ואופס אני כבר באמצע הספר... ועברו בקושי 24 שעות וכבר סיימתי.

אנחנו במצב קשה בארץ עברו כבר 21 ימים ולא הייתי מסוגלת לקרוא, יחסית אצלנו מתעקשים כשהנכדה נמצאת, כי הבן הקטן שלי עבר אלינו (הוא גרוש), שלא יהיו אחד מארבעת הערוצים החדשותיים, יש לנו עידן פלוס וגם ככה בד"כ אנחנו ברגיל מתווכחים על הערוץ. אז לשמחתי הערוץ האהוב עליי ערוץ החינוכית מככב אצלנו.

ונחזור לספר, הייתי ילדה ב-73, ילדה בכיתה ג' כשפרצה המלחמה, זוכרת כשהרדיו פתאום עבד, ונשמעו רכבים נוסעים... ואיפה שהייתי ישר שלחו אותי הבייתה וישר כמה דקות אח"כ הייתה האזעקה הראשונה ב-14:00.

הסיפור של חייו של אפרים (זיגי) זינגר, בשבי הסורי, והאופטימיות שלו, ומהצד השני אשתו לחיים שאז הייתה חברתו שושי מלמדים את החיים הקשים, וכמו שהיום לצערי קורה, לאנשים מאיזור העוטף החוסר וודאות, חוסר אות חיים, מי נמצא בידי החמאס? מה מצבו? האם הוא בריא האם יחזרו? ומתי?

הוא כותב בספר שבזכות האופטימיות שלו למרות העינויים והמכות, תמיד ניסה להעלות לעצמו את המורל, ולקחתי מזה כמה תובנות: שחלקן אישית אני מתנהלת בהן בחיי, תפקיד השובים להוציא מקסימום מידע, ותפקיד השבויים לספק מינימום. כמו שחקנים בהצגה.

הוא החליט החלטה מודעת וככה חי את חייו, מה שהיה היה וצריך לצמוח רק לדברים טובים ולנסות לגדול ליותר טוב.
הוא גם מציין שכל אחד לקח את השבי בצורה סובייקטיבית אחרת, הוא לא רוצה לשפוט, ואומר שלשמחתו הוא הצליח לעבור בלי טראומה רצינית.

הוא גם למד על עצמו שבמצבי לחץ הוא נעשה חד, ומנסה לפתור את המצב.

ספר מעולה לא עבה מדי, לא ארוך, כ-210 עמודים מאוד מעניין זורם קולח למרות הנושא הקשה שכתוב.
אני מאוד ממליצה. (נ.ב. במבצעים של סטימצקי).
זה אחד הספרים שישארו איתי בספריה ואחזור אליו ולא יעבור הלאה. מומלץ 5 כוכבים נוצצים.

שיהיה לנו ימים שקטים, ושכולם יחזרו הבייתה בשלום. שבת שלום. =^~^=”