שלוש שנים בלבד התגוררה לאה גולדברג בגרמניה. תקופה קצרה ללא כל ספק. אלא שהיא הייתה כבת עשרים ומשום כך היו אלה שנים מעצבות. מטבע הדברים הן טבעו חותם על יצירתה, שהחלה להתפרסם באותה עת, תחילה בקובנה שבליטא ואחר כך בתל אביב. היא הגיעה אמנם לברלין הנחשקת, מושא חפץ לצעירים יהודים מזרח אירופים, אך ספק אם הייתה זו עדיין אותה עיר. בשלהי רפובליקת ויימאר החלה ברלין, בירת ההשכלה, משנה פניה, ואילו בעיר בון, שגולדברג עברה אליה באביב 1932, היא צפתה מקרוב בעליית הנאציזם. בעל כורחה הייתה עדה ישירה לתהליכים היסטוריים, ששינו את עולמה ואת עולמם של הקרובים לה ללא הכר.
נסיעה ונסיעה מדומה מתחקה בארבעה פרקים אחר שלוש שנותיה של לאה גולדברג בגרמניה, פרק זמן קצר שהותיר שובל ארוך בכתיבתה. מבעד לקשרים שיצרה וטיפחה ומערכות יחסים שניתקה, שמרה או חידשה, עוקבת המסה אחר מסעה של לאה גולדברג, אחר כמיהתה לברלין והמימוש שלא בעתו, המפגש המטלטל עם מרום מגדל השן ופראותו של ההמון, הגעגוע לאירופה והפרידה הבלתי נמנעת ממנה.