לאורך המחצית השנייה של המאה ה– 20 , ביחד ולחוד, עסקו בני הזוג והשותפים ארטור גולדרייך (1929 — 2011) - אמן, אדריכל, לוחם נגד משטר האפרטהייד בדרום–אפריקה ומחנך - ותמר דה שליט (1932 — 2009) - אדריכלית פנים ומעצבת - בתכנון אדריכלי ובאדריכלות פנים, בעיצוב מוצר ותעשייה, באריגה ובעיצוב טקסטיל ותכשיטים, בעיצוב תפאורה ותלבושות לתיאטרון, בציור, איור וצילום וכן בפעילות פוליטית ופילנתרופית. השניים תכננו עשרות פרויקטים בערים ובקיבוצים - חדרי אוכל, מועדונים ובתי תרבות, בתי הבראה, בנייני משרדים, אקדמיה ושירותי בריאות, בתי מלון והארחה, מרכזים מסחריים, בתים פרטיים, ושורה של אנדרטאות ובתי הנצחה. לצד כל אלה היה גולדרייך ממניחי היסודות להוראת העיצוב והאדריכלות בישראל. גישתם הטוטאלית של גולדרייך ודה שליט לאדריכלות ולעיצוב ירדה לפרטי–פרטים וכללה תמיד את הריהוט והטקסטיל, את פרטי הנגרוּת, הפרזול והשילוט. עבודתם משקפת את החתירה של אדריכלים ומעצבים בני דורם לנסח את האסתטיקה הייחודית של הממלכתיות והציבוריות הישראלית, את מרחבי היומיום ואת תרבות הנופש, ההבראה והזיכרון בעשורים הראשונים למדינה. הספר גולדרייך דה שליט: מקום, בעריכת ד"ר צבי אלחייני, חושף את עזבונם המקצועי המקיף של ארטור גולדרייך ותמר דה שליט ומרחיב את היריעה בלוויית מאמרים על פרקים מרכזיים בעשייתם. המבט הדו–עדשתי והרב–תחומי מציג את המקום כפרויקט עיצוב פוסט–מודרני, שעתיקות העבר הרחוק ושרידים מן המרחב שלפני 1948 נוכחים בו במלוא עצבונם.