"סירות עמוסות חיילים מצריים שעטו לכיוון המוצב, מלוות בכלים אמפיביים ועליהם משוריינים. תפסנו את הנשקים ורצנו לעמדות ההגנה. זה היה המוצב הישראלי האחרון בקו "בר לב". פיצוצי הארטילריה המצרית החלו להדהד מסביבנו. קיבלנו את פניהם במכת אש."
ארבעים ושבע שנים עברו מאז שנלחם במוצב "בודפשט" עד שישב לכתוב על כך.
באותם ימים של חורף שנת תשל"ד הוא היה אמור לעמוד בדום עם חבריו בטקס סיום קורס המפקדים, אך במקום זאת - יצא לקרב בלימה על הגבול הדרומי של ישראל. זה היה היום ששינה את פני המדינה, וזו הייתה המלחמה ששינתה אותו.
בספר הזיכרונות הקצר "המסדר שלא היה" מתאר אמנון מנדובסקי השתלשלות אירועים בלתי צפויה השזורה באש, זיעה, רעב - אך גם בתקווה, חברות ושליחות.
זהו סיפרו השני של המחבר הרואה אור. סיפרו הראשון, "בשביל החיים", הוא ספר זיכרונותיה של אימו, לילי מנדובסקי ז"ל, על הישרדותה במחנות הריכוז הנאצים ומאבקה לעלייה למדינת ישראל.