“איני חושב שתוכל עוד להירדם, בהתחשב בכך שאתה צריך לעשות זאת עם אקדח בפרצופך. אוליבר דונטין, נראה שהפעם האקדח מכוון אליך. עכשיו.” בתי שלפה שלושה קלפים: התמים נותר הטיפש והנזיר נותר גם הוא הפוך, אך קלף המאוהבים נשלף כקלף רגיל. הצלחתי, היא חשבה. שיניתי את הגורל. היא חיכתה במשך זמן רב לתשובה, אך לא קיבלה אותה.
היעלמותו של ג’ון הת’רס עוררה עניין רב בכל אזרחי נייטריט, והיה ברור לכולם שהפעם אין זה סתם עוד מקרה פשע פשוט. אוליבר דונטין, הנחשב לגדול הבלשים בעיר, קיבל בקשה מישות מסתורית לחקור את העניין, ובניגוד למצופה, הסכים. אוליבר בלש מוכשר, אך ברגעים מסוימים, זה לא היה מספיק, וככל שצלל אל פרטי הפרטים, הבין שלא יוכל לעשות זאת לבדו. הוא פחד לערב את הקרובים לו בעבודתו, אך היה מוכרח, ולאחר שכמה פעמים חלפו חייו לנגד עיניו, פחדו היה מבוסס. אוליבר התקרב בצעדים מזעריים אל האמת, וכשגילה אותה, הבין שאינה מספקת אותו. כשחשב שמצא את התשובה, הבין שהעבודה לעולם לא הייתה קשורה להיעלמות.
מישל בלוקופיטוב, אשר גילה את תשוקתו לכתיבה עוד בגיל צעיר, החל את דרכו בכתיבת שירים והלחנתם, וככל שעברו השנים והתחבר גם לעולם היצירה החזותית, שאב השראה מסצנות מוכרות ליצירת עולמות וסביבות חדשות שאותן מיזג עם יצירותיו. כך התחיל בכתיבת יצירות ארוכות יותר, כגון ספרים ותסריטים.