שלהי 1958. ילד בן שמונה וחצי מרומניה נוחת באמצע הלילה בשדה התעופה בלוד עם אחיו הקטן והוריו.
הם נשלחים למעברת גבעת אולגה ובהמשך עוברים לגור בשתי שכונות עולים בהן הוא מעביר את ימי ילדותו והתבגרותו.
הילד חווה את ההגירה דרך העיניים של הוריו.
הכול היה אצלם "אמריקה".
"לימים, כשצפיתי בסרט 'החיים יפים' של רוברטו בניני (איטליה, 1997), המתאר כיצד אפשר להציג לילד אירועים טראגיים כחלק ממשחק או מהתלה, נזכרתי בימי המעברה שלי. כשראיתי את ההורים מרוצים ושמחים בצריף האסבסט, שמחתי גם אני."
הווי החבר'ה בשכונה ומלחמות הכנופיות, ההתפלחויות בשבתות למגרש הכדורגל של מכבי חדרה והערצה לחודורוב, בית הספר העממי עם מבחן הסקר המאיים, תנועות הנוער שהטיפו ל"הגשמה" במדינה ששינתה את פניה, החברה הסלונית ומוזיקת הרוק שכבשה את ליבנו, הגימנסיה האליטיסטית וקורבנותיה, אהבות ראשונות, מלחמת ששת הימים שהעבירה אותנו על דעתנו ומלחמת ההתשה שתבעה את קורבננו.
הספר מספר את סיפורו של דור שנות השישים.
מתי דוידסון לימד במשך שנים רבות היסטוריה ומדעי החברה בבתי ספר תיכוניים ובמכללות.
חיבר שני ספרי לימוד על תולדות עם ישראל לחטיבה העליונה (הוצאת מישל"ב 1991-93).
יחד עם סא"ל שבתאי קוך פרסם את הספר "ישראל, ארץ מריבה, היסטוריה חזותית של שדות קרב" (Amazon, 2019).
במסגרת מלגת פולברייט השתלם בכתיבת תוכניות לימודים באוניברסיטת טמפל, פילדלפיה, ארצות הברית.
היה חבר ועדות מקצוע של משרד החינוך ומדריך מורים מחוזי.
בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. לאחר שפרש לגמלאות הוא עוסק בהיסטוריה ותיאוריה של צילום, פרסם את הספר "הזמנה לפגישה עם אמנות הצילום (מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2015).