“ספר ביכורים מיוחד שבמרכזו שני גיבורים: ארז וצופיה.
לכאורה רומן רומנטי רגיל, שלפרקים מתובל בארוטיקה: צעיר וצעירה נפגשים במסגרת העבודה, (ארז הוא הבן של בעלי בית הקפה שבו צופיה עובדת). המשיכה של שניהם אחד לשנייה כמעט מיידית (דבר שנראה לי מעט פשטני). ארז הוא אחד שרגיל שבנות נופלות לרגליו, אך למרות משיכתה אליו, צופיה אינה נעתרת לחיזוריו. ארז לא מוותר וממשיך לחזר באופן עיקש. עדיין לא הגעתי לסוף הספר, אך כנראה שבסופו של דבר היא תשנה את דעתה והם ינהלו זוגיות כלשהי. כאמור לי זה נשמע סיפור באנאלי. בכל זאת היכן מגיעה הייחודיות של הספר? לדעתי היא נובעת ממספר גורמים עיקריים:
ראשית, צופיה מגיעה מבית דתי וכשמתחיל הסיפור היא גרושה מזה שנה ומשפחתה מאד רוצה שתינשא שוב, בעיקר משיקולים שאביה הוא אדם חשוב בקהילה הדתית והעובדה שעברה שנה וצופיה עדיין לא נשואה בשנית, מביאה המון רכילות ועלולה לפגוע בתדמית האב, צופיה והמשפחה בכללותה. כלומר: הספר פותח צוהר לחיים בקהילה דתית, קטנה ודי סגורה.
דבר נוסף: עצם זה שצופיה גרושה, גירושים אינם תופעה שכיחה במגזר הדתי. כמו כן, הסיבה שהביאה את צופיה להתגרש אינה טריוויאלית ואולי היא כן אבל לא מרבים לדבר עליה בחברה בכלל ובמגזר הדתי בפרט ולכן נראה שאינה טריוויאלית. צופיה לא הצליחה לעמוד בחובתה כאישה ולקיים יחסי אישות עם בעלה. היא לא חושבת כי הבעיה תיפתר ולכן מרגישה שהיא לא מסוגלת להינשא בשנית, משום שלמעשה היא פגומה ואינה יכולה להיות עם אף גבר. את התחושה הזו היא נושאת בתוכה בסוד מהקרובים לה ביותר.
מהצד של ארז הייחודית באה לדעתי, בעיקר לאור העובדה שלא תמיד היה הבוס המצליח והחתיך שבנות נופלות לרגליו. לאורך הספר מתגלים זיכרונותיו, כילד לא מקובל במיוחד שעבר קשיים בעיקר על רקע היותו עולה חדש מארגנטינה שבנוסף לקשיי העלייה והקליטה, מתגעגע מאד לסבתו שנותרה מאחור.
כאמור, איני יודעת עדיין איך הספר עומד להסתיים, אך בהתאם לרוח הספר ולרוחה הדתיה של צופיה, אני מקווה ומאמינה שהוא יסתיים בטוב, כך שצופיה וארז המגיעים מעולמות כל כך שונים, יצליחו לגשר על הפערים ולהתאחד. בינתיים יכולה לומר כי הספר כתוב בצורה קולחת ומעניינת והספר מרגש לפרקים. מומלץ בחום.
ידוע לי כי עד כה הסופרת הוציאה לאור שני ספרים ולאור דעתי החיובית על הראשון, לבטח אמשיך גם לשני.”