ברומן זה אנו פוגשים את עגנון הצעיר, המספר את סיפורו בגוף ראשון, בגרמניה בימי מלחמת העולם הראשונה.
עגנון מתאר את שהותו בלייפציג ומציג לפנינו עשרות דמויות מכל שכבות החברה, שעמן בא במגע. כל אדם סיפור בפני עצמו, כל אדם עולם ומלואו.
אנו פוגשים את היהודים הגאליצאים שהתיישבו בלייפציג באלפיהם, מנסים להתקבל כפטריוטים בחברה הגרמנית וכואבים את ניתוקם ממורשתם ומן הסביבה שבה גדלו.
על כל אירועי הסיפור מעיבה המלחמה שהגרמנים פתחו בה בקלות דעת פושעת ובהרגשה שניצחון מזהיר מובטח להם. והנה – התקוות הגדולות נכזבות, המלחמה קוצרת בנוער הגרמני למאות אלפיהם, גם בעורף נהרסים סדרי החיים, מחסור ומצוקה מתפשטים ומתגברים מיום ליום, אלא שהאנשים, וביניהם גם היהודים, ברובם הגדול אינם חשים בתבוסה הקרבה.
עניין מיוחד יש בדמויות הגרמנים. אין סופר יהודי שהשכיל לרדת לעומקן של הנפשות הנפתלות של הגרמנים כעגנון. הוא מציג אותם כתוצר של ההיסטוריה הגרמנית הארוכה, ומגלה בקיאות מפתיעה בנבכיה ובסיבוכיה. לא חסרות גם צעירות גרמניות המחזרות אחרי הסופר העברי הצעיר. גם גרטי וליזה לוטה מוסיפות סממנים מבדרים לשורה ארוכה של נערות צעירות, צמאות אהבה או אהבהבים, המאכלסות כה רבים מסיפורי עגנון.
ש"י עגנון חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.