קצת חוששת, קצת מתרגשת. חלום שמתגשם. לאן הוא ייקח אותי מכאן?
אז לא כתבתי את הספר הזה במשך שנה וגם לא במשך שנתיים, ולא ישבתי יום-יום וחשבתי על כל מה שאכתוב, וכשכתבתי את מה שכתבתי, לא ידעתי שיבוא יום ואנשים יקראו את זה.
כתבתי לעצמי, נטו לעצמי. אבל באחד הימים הגעתי למסקנה שהשטויות האלו שאני כותבת לעצמי יכולות להפוך לספר רציני.
אז המשכתי לכתוב, לערוך, למחוק ולכתוב שוב, ואז הגיע הרגע שבו הייתי צריכה לבחור שֵם. אז למה בחרתי דווקא בשם "את לא מספר אחת" לספר הראשון? ומי יודע, אולי היחיד שאוציא לאור בחיי?
האמת שהתשובה פשוטה: זה מה שהרגשתי שמייצג אותי וכל אדם בעולם.
כולנו לפעמים מרגישים, במקומות מסוימים, שאנחנו לא מספר אחת, והדרך שלי לבטא את התחושה הזו הייתה בכתיבה.
בכל פעם שחשתי כך, בכל פעם שהרגשתי לא אהובה, לא רצויה ולא טובה מספיק, כתבתי עוד קטע, והתחושות האלו הפכו לדרך, לתהליך, גם של הספר הזה וגם שלי עם עצמי.
אז האם היום אני מרגישה מספר אחת? לפעמים כן, אך לרוב לא.
התהליך שחוויתי לא גרם לי להרגיש מספר אחת...
מה הוא כן עשה? הוא גרם לי להבין שלא תמיד צריך להיות מספר אחת בכל דבר ואצל כולם, גם אם נדמה שכן.
היום אני אומרת בגאווה שאני לא מספר אחת, אבל גם לא מספר שתיים או שלוש.
אני לא מספר. נקודה.
אני שני, וזה הספר שלי.