כשמגיעים לשאלת המסר, אני מעדיף להיות פחות ייחודי ויותר כותרתי־מכליל: המסר שלי הוא מהירות, בוזמניות, רב־לשוניות ותוך־לשוניות, קהל־יעד גלובאלי במקום תפיסת השירה כפעילות קהילתית, פתיחת הלשון השירית לכלל המאגר הלשוני החוץ־ספרותי כביכול (עיין שוב 'ספרות ולשון') ועוד. אבל, כמסתבר ממאמר זה בין השאר, אני לא רק משורר, אלא גם משורר, ולכן אני מעדיף כותרת־על והכללה של כל ההכללות דלעיל ודבק בטענה: אני משווק מנטאליות. למה אני מתכוון במנטאליות? אני מתכוון להתנהגות מנטאלית, קצב מנטאלי, לאנרגיה קדם־צורתית ואחר־צורתית, לתיוג לא סימני, לא סמיוטי, אלא לצופן־על לפענוח מלמעלה למטה ("זיהוי דפוסים" במונחי תורת־המידע). בעצם, מה שהקורא קולט מקריאת שירה (ומדובר בקוראים הטובים ביותר והעקביים ביותר ועל הקוראים האקראיים־מזדמנים גם־יחד) אינו שורות, ציטוטים, דימויים או טיעונים. הוא קולט מבנה מסוים של מנטאליות ייחודית, המקובע במערכת סימנים, והוא קולט אותי כאפשרות גם אובייקטיבית וגם כאופציה חלופית לתדמיתו העצמית.

דוד אבידן

דוד אבידן (21 בפברואר 1934 - 11 במאי 1995), היה משורר, צייר, איש-קולנוע, פובליציסט ומחזאי ישראלי. את עיקר פרסומו קנה כמשורר, בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים. מבקרים ישראליים‏‏[1] מחשיבים אותו, בדרך כלל, לאחד משלושת הנציגים הבולטים ביותר של שירת "דור המדינה", לצד יהודה עמיחי ונתן זך.... המשך לקרוא

שם הספר
אדמלה
שירי מלחמה ומחאה
תשדורת מלויין ריגול - שירים, תישדורות, מיסמכים
משהו בשביל מישהו - מבחר שירים 1964-1952
המפרץ / המיפרץ האחרון - שירי סופת-המידבר ושבעה שירי-רקע