“רק לחשוב עכשיו על להסביר את העלילה של הספר הזה עושה לי כאב ראש.
אבל כבר עבר שבוע מאז שסיימתי לקרוא אותו, אז זה או לכתוב עליו ביקורת עכשיו או לעולם לא.
וזה ספר כל כך טוב, מגיע לו ביקורת.
הספר תורגם לאחרונה על ידי הוצאת רימונים ונקרא "מישהו מקשיב לי?".
הכריכה הישראלית שלו לא משהו, אבל אחרי שסיימתי לקרוא את הספר אני דווקא חושבת שהיא מתאימה.
לא קראתי אותו בעברית, אבל שמעתי שמכיוון שיש "דמות" שהיא לא בן ולא בת(א-בינארי), מה שבאנגלית פחות משבש את השפה, בעברית זה קצת בעייתי ואני לא יודעת איך זה מתבטא בתרגום שלו.
אני שמחה שיצא לי לקרוא אותו באנגלית, כי הספרים של אליס אוזמן באנגלית הם בול ברמה שלי.
הסיפור כתוב בגוף ראשון מנקודת המבט של פרנסס, ועכשיו אני מניחה שאין לי ברירה אלא לנסות להסביר את העלילה.
סלחו לי, אני כבר יודעת מראש שאני אעשה עבודה גרועה.
אז פרנסס היא חרשנית, תלמידה מצטיינת, שכל מה שאכפת לה ממנו זה להתקבל בסופו של דבר לאוניברסיטה שהיא תמיד חלמה להתקבל אליה.
הדבר היחיד שמעניין לגביה, זה האובססיה שלה לפודקאסט שנקרא "יוניברס סיטי".
החברים שלה מבית הספר לא יודעים שום דבר על זה, ובגדול, חושבים שפרנסס די משעממת וחסרת אישיות.
פרנסס לא רואה בזה שום בעיה, מבחינתה זה הגיוני שאף אחד לא באמת מכיר אותה ושהיא לא מרגישה בנוח להיות עצמה מול אף אחד.
עד שהיא פוגשת באלד, מגלה שיש להם הרבה במשותף, ושמולו היא יכולה להראות ולתת ביטוי למי שהיא באמת.
לא אהבתי את התקציר בעברית, אני חושבת שהוא מטעה בניסוח שלו, ושהוא רומז לדברים שלא באמת הולכים לקרות.
אבל בסדר, הדרך היחידה שבה אני יכולה להסביר למה התקציר בעברית מטעה, זה לחשוף משהו שעלול להיחשב ספוילר כי הוא לא כתוב בתקציר.
זה משהו שידעתי לפני שקראתי את הספר ולי זה לא הפריע, אבל אני לא אחליט בשבילכם.
אני תוהה עכשיו איך כותבים להט"ב בגרסה המורחבת, ולהטב"ק פחות זורם לי על הלשון, אז אני פשוט אכתוב להט"ב פלוס.
אז הז'אנר של הספר הזה הוא רומן נוער להט"בי (הפלוס לא זורם פה סורי), כמו רוב הספרים של אליס אוזמן, אם לא כולם.(לא קראתי את כולם אז אני לא יודעת)
אם השם שלה נשמע לכם מוכר, אז כדאי שתדעו שזה כנראה כי היא גם הסופרת והמאיירת של הרומן הגרפי "עוצר נשימה" שכבר תורגמו 2 החלקים הראשונים שלו לעברית.(שגם אותם קראתי באנגלית)
חשבתי שהספר הזה היה מעולה.
הבעיה בלכתוב ביקורת עליו, זה שמאוד קשה להסביר מה כל כך מעולה בו מבלי לעשות ספוילרים.
אבל אני אנסה, ואפילו שנכשלתי לפחות חמישה פעמים בעבר, אני עדיין מאמינה שזה אפשרי!
אני ממש אוהבת את הפרקים הקצרים ואת הכותרות שאליס אוזמן בוחרת.
כאילו, אני זוכרת שקראתי את הספר "LOVELESS" שלה ואחד הפרקים נקרא "SEX" וזה די מהנה שרומזים לך לקראת מה אתה הולך.
זה הספר השני שהוא לא רומן גרפי שלה שאני קוראת, ואני חייבת להגיד, שבשני הספרים יש משהו שפשוט מכה בך כשאתה מגיע לאמצע הספר.
הכל מתחיל לרוץ.
את החצי הראשון, שהוא 200 עמודים, קראתי בכמה שבתות, כל פעם קצת, ואת ה-200 עמודים האחרים קראתי בשבת אחת.
הם היו מותחים!
אמאלה, אם אתם חושבים שאתם יודעים לאן הספר הזה מתקדם, ושהוא הולך להיות צפוי...
אתם ממש טועים.
יש משהו בספר הזה, שמתעסק בשאלות כל כך גדולות למתבגרים ומבוגרים צעירים.
יש הרבה דיבורים על אוניברסיטה ואיך שחייבים ללכת אליה, וזה משהו שלדעתי בארץ שלנו קצת פחות מורגש.
אבל הספר הזה לגמרי המחיש לי את החרדה ואת האי-ודאות שמתבגרים צריכים להתמודד איתם במקרה והם לא רוצים או לא יכולים ללכת לאוניברסיטה כי אין להם את הציונים.
אני מניחה שהנושאים שבספר הזה פשוט מדברים אליי, בעיקר הרצון שישמעו אותך, יקשיבו לך, ויכבדו את מה שאתה רוצה.
בכיתי בחלק האחרון של הספר. ניסיתי שלא ממש לבכות כי אסור לבכות בשבת, אבל ירדו כמה דמעות.
אני כן חושבת שהחצי הראשון של הספר, בגלל שקראתי אותו באנגלית ונורא לאט, גרם לי נורא להתחבר לדמויות מספיק כדי לבכות ולהתרגש, ושכנראה לא כל אחד יגיב כמוני.
חלק יבכו, וחלק יחשבו שזה קצת דרמטי מדי, למרות שזה מאוד אמיתי והפחד של הדמויות נורא מורגש.
הוא באמת היה נורא מותח, ואני חושבת שכל הרמזים שנתנו בחלק הראשון, עדיין לא לגמרי מכינים אותך למה שעומד לבוא בחלק השני.
ספר טוב.
באמת ספר טוב.
חושבת שכל נוער בוגר צריך לקרוא אותו.
אם אני לא טועה גם כתוב על הכריכה שהספר מתאים לגיל 15+, ואני לגמרי מסכימה.
לרגע לא הרגשתי שהספר הזה צעיר מדי בשבילי.
אליס אוזמן באמת יודעת לכתוב ספרים שגורמים למי שקורא אותם להרגיש שהיא באמת מבינה על מה היא כותבת.
תנו לי רגע לבדוק את הגיל שלה...
היא ילידת 94', אז כן, זו הסיבה שהספרים שלה כל כך רלוונטיים ואהובים.
היא כותבת על דמויות שהן פחות או יותר בגילה, ועל דברים שהיא מכירה מעצמה, וזה הכל כל כך טרי ובזמן, שזה פשוט מדבר ישירות לדור הזה.
אם היא הייתה מפרסמת אותם בעוד 20 שנה מהיום, זה פשוט לא היה אותו דבר.
היא ברת מזל, להיות מסוגלת לכתוב על דברים בזמן שהיא עוברת ולומדת אותם ועוד להוציא אותם לאור.
הכתיבה שלה פשוט נהדרת, אבל אני תוהה אם בעברית זה גם יעבוד.
עוד לא יצא לי לקרוא, אבל אני פשוט אוהבת את איך שהיא מכניסה אותי לראש של דמות אחת, ונותנת לי לשמוע את כל מה שעובר לה בראש.
אני חושבת שאני אסיים עם ציטוט שנורא אהבתי מהספר:
"I kept peeling off layers of my personality, but I seemed to be going in circles.
Every time I thought I'd worked out what I really enjoy, I started to second-guess myself.
Maybe I just didn't enjoy anything any more."”
