“חוקרת ספרות מקבלת כתב יד אשר הגיע לידיה בדרך מסתורית ועלומה. הסיפור המרתק מספר את סיפורן של שתי אחיות. אנה ומרים, המתגוררות עם אמן בשכונת עולים שבגבעת עלייה ביפו. התקופה היא שנות החמישים.

שלושה עשורים לאחר מכן, תצא חוקרת הספרות ותנסה להתחקות אחר סיפורן של האחיות, אשר עזבו את ביתן ערב אחד, שלא על מנת לשוב. הבנות יוצאות במסע לחפש את אביהן אשר אינו נמצא בתמונה. אנה, הגדולה מאחותה רק בארבע שנים, מבינה את גודל האחריות שיש על כתפיה, ובכל רגע נתון היא מגוננת על אחותה, ומנסה לייפות עבורה את העולם. האם היא אישה קשה ואלימה. גידופים ומכות הם עניין שבשגרה, ובמיוחד כלפי הבת הבכורה, אנה.

הסיפור מובא בשני קולות. קולה של אנה, האחות הבכורה, וקולה של יפה ג. חוקרת הספרות. חלוקת הכתיבה לשני קולות היא מעניינת. הם נכונים אחד לשני, ומאזנים זה את זה בצורה הכי מדויקת ונכונה. בעוד סיפורה של אנה הוא קשה והולם בקורא, קולה של חוקרת הספרות הכתוב בסרקסטיות קלה, מצליח להקליל קצת את הרושם שהותירו מילותיה של אנה, ואפילו העלה בי חיוך, כשדמיינתי את דמותה של זו. ובכלל, נראה שיש לסופר חוש הומור. אהבתי את שעשועי משחק השמות שלו.

הסיפור הקצר והמרוכז הזה מסופר בקול נקי וללא קולות רקע מיותרים. המילים נכתבו במשורה, אף לא פסיק מיותר, ולא תיאור אחד עודף, עד לסופו של המסע ולתגלית שיגלו האחיות על משפחתן, על עצמן.

פחות חיבבתי את הכוכביות עם הערות הסופר. אף שאלו לכשעצמן היו מעניינות ומחכימות, והביאו הקשרים ממקורות שונים, כולל יצירות וסיפורי מיתולוגיה, לי זה הרגיש כעומס שהכביד קצת, ולא תרם לסיפור. כי אם הסיפור הזה הרגיש לי כמו ביס קטן ורב טעמים שגדולתו נובעת אך ורק מחומרי הגלם שלו, הרי שכל תבלין נוסף רק יגרע מטעמו הטוב הביס שמלכתחילה היה משובח, וכזה שהשאיר חשק לעוד.


ברוכה הבאה הוצאת פטל! ואם זו יריית הפתיחה - נראה שיש למה לצפות.”