“הרומן "צורתה של משפחה" מתמודד עם אובדן של ילד במשפחה, והשפעת הטרגדיה על התא המשפחתי.

אובדן של ילד זו חוויה לא טבעית במחזור החיים, ומנוגד להתפתחות התקינה של מהלך החיים.

יש אומרים שאין הבדל בין אבל של ילדים לאבל של מבוגרים. אני לא בטוחה. לדעתי כשילד מאבד אח, המורכבות גדולה פי כמה בגלל הקושי בהבעת רגשות, ועל אחת כמה וכמה אם היתה אחוות אחים. ה"לבד" הפתאומי הוא מהלומה בפני עצמה. לכן בסיטואציה כזו ההורים הם הבוגר האחראי שאמור לאפשר לילד להביע את מכלול רגשותיו.

לאבד ילד הוא אחד האירועים הקשים ביותר בחייו של כל אדם. החל מההלם, קבלת העובדה, תקופת האבל ועיבוד המצב החדש.

אירוע כזה עלול לגרום לשינויים אצל האדם החל מדיכאון, שינה מרובה, בריחה מהמציאות, חוסר תיאבון, ירידה במשקל ואפילו מחשבות אובדניות. האבידה משפיעה עלהיחסים בתוך המשפחה, הדינמיקה וההרגלים מקבלים משמעות שונה, ולכן הפוזיציה החדשה דורשת התייחסות שונה: איך מתמודדים כשזו ההתמודדות הכי מורכבת לנפש?

שילפי סמואיה גוודה החלה את ספרה ב-19.5.2015 שעה 05:59. איש זקן הציץ מחלונו ותוך כדי מילוי הקומקום במים לקפה של בוקר מה הוא רואה?

נערה פוסעת אל תוך הגלים. משהו לא נראה לו כשורה. היא לבד בלבוש מלא בחוף בשעה מוקדמת כזו? הוא מניח את הקומקום ומחייג למשטרה...

לאחר הפתיח הקורא מוקפץ לתקופה מוקדמת – לשנת 2007 למשפחת אולנדר. משפחה נורמטיבית שמתגוררת בקליפורניה.

ההורים ג'איה וקית שניהם בעלי קריירה ולהם שני ילדים: קרינה בת ה-13 ופרם בן ה-8. באחד הימים שקרינה היתה אמורה להשגיח על פרם, פרם טובע בבריכה המשפחתית. מכאן ואילך כל הדינמיקה בתא המשפחתי עוברת מהפך, וכל אחד מהדמויות נוטלת את המאורע למקום אחר.

קית-בנקאי מצליח. מחליף את מקום עבודתו כבנקאי בחברת מורגן סטנלי. ג'איה – חוזרת לשורשי המשפחה ההודית ומוצאת נחמה בפולחנים. ככל שהזמן חולף ג'איה וקית מאבדים אחד את השני, וכך גדל המרחק בינם לבין בתם. הם הופכים עיוורים לכאבה של קרינה על אובדן אחיה. כשקרינה היתה בת 16 וכשנתיים לאחר מותו של פרם הוריה התגרשו.

תחושות האשמה של קרינה שלא הצליחה לשמור על אחיה מלוות אותה לאורך כל הספר. ניסיונות לשקם את עצמה במקום חדש באונברסיטה לא בדיוק צלחו. גם היחסים עם החברה החדשה אליה נחשפה לא עלתה יפה. קרינה הוסיפה להתרחק מאביה ומאימה והשיחות ביניהם הלכו והתמעטו. ככל שגדל המרחק בין הוריה לבינה, כך קרינה טמנה את ראשה לא במקומות הנכונים, ושיבצה בחייה טיפוסים שגרמו לה לאכזבה ושברון לב.

הפרקים האחרונים מחזירים את הקורא לשנת 2015. על התקופה מ-2007 ועד 2015 תצטרכו לקרוא בעצמכם.

הכתיבה של שילפי סמואיה גוודה מהודקת ומסודרת. העריכה מצויינת והנושא כואב, מעניין, מעורר מחשבה ומרתק. הספר מחולק לפרקים ותתי פרקים, שביניהם משתרבבת רוחו של פרם, ודבריו מהווים תשקיף על קרינה ודמיותיו הנוספות.

מאוד אהבתי כיצד הסופרת הצליחה לחשוף את מחשבותיה של כל דמות והדרך לריפוי שמצאה כל דמות בנפרד.

בשורה התחתונה: טרגדיה ומשפחה אחת.

לי יניני”