את אורי אזולאי, המ"פ האגדי מהצנחנים, הספיד מפקד החטיבה גנץ, שהיה לימים רמטכ"ל:
"יש לי בן, בן ארבע. כשהוא יגדל ויהיה חייל, אני רוצה שיהיה לו מפקד כמו אורי".
על "פוזה", המ"מ שלו מהפלמ"ח, רשם "רפול" עם פרישתו מצה"ל, כי היה "הצירוף המושלם ביותר שהכרתי בחיי של כל התכונות הנפלאות של מנהיג. הוא לא אמר מעולם 'אחרי!' לא היה צורך. הוא הלך בראש והאנשים הלכו אחריו".
הגולנצ'יק חגי בר אורין זינק על רימון יד, הציל חיי רבים ומנע במותו מלחמה שאיימה לפרוץ.
"דאגתו לחבריו עלתה על דאגתו לעצמו", כתב המח"ט שלו, "במעשהו הצטרף חגי לאותה קבוצת גבורים המשמשים דוגמא לכולנו".
מזה חצי יובל שנים מאזינים צעירים ומבוגרים, "מכיניסטים" וחיילים, תלמידי תיכונים מכל המגזרים והשכבות, בנות אולפנות ובחורי ישיבות, סטודנטים ובאי קורסי פיקוד ומנהיגות, להרצאות ולסקירות
של אלידע בר שאול בנושאי ארץ ישראל לענפיה השונים. בין דמויות ייחודיות, של מחוללים גואלים ויוצרים, התבצר בשיחותיו מקום נכבד ומרומם לזיכרונם של גיבורי מערכות ישראל המועלים על נס, מרגשים בהתנהגותם, בפעולתם, בתעוזתם ובמסירותם. פרטים ועובדות ערכים ותובנות על ידועים ונשכחים, ופירות מחקריו על מי מהם שנעלמו כליל מדפי ההיסטוריה.
מיקומם של מנהיגים, תפקוד תחת לחץ, ואלו שמוכנים לתת עוד ועוד יותר
הווי ומורשת הרעוּת, פרקי עם שב לאדמתו ולחיי קוממיות עדיין חותר
גאוות ההשתייכות, שמחת העשייה, האהבה וההוקרה למי שמדור לדור עלינו שומר.
"..,תוך אחיזה בזיז סלע, על מנת שלא לגלוש למטה, הרהרתי מה היה פירוש הדבר להלך ולטפס כאן, בעת מרדף, עם חגור מלא, שעה שבכל רגע עשויה להיפתח עליך אש..", כתב המשורר נתן אלתרמן שביקר באזור לחימה, וגילה' כי אלוף הפיקוד הניצב לידו היה אחד השותפים למרדף.
"לא שאלתי איך יתכן כי מפקד החזית כולה נמצא אף הוא במקום זה בעת ההיא, לא שאלתי מפני שידעתי כי שאלה זו היא זרה כאן ורחוקה מכאן כמרחקו של טרקלין-ויכוחים מן הצוקים הללו. כן, השאלה נראתה זרה ופראית בסביבה זו ואל מול האיש הזה, ורק משום שכך הדבר, אנו רואים
שצה"ל הוא כפי שהוא כיום ומדינת ישראל זו קיימת".