ביקורות ספרים על הספר שיבה לריימס - ספריה לעם #779

אוי ווי. כשאתה לוקח לידך ספר של "עם עובד" - אתה מצפה לדבר סיפרות. אולי סיפור. בוודאי לא דבר שכזה. לא סיפרות, לא סיפורת והסיפור אינו אלא קולב עליו מניח המחבר את הטקסט האקדמי היבשושי שלו. המון מילים שאין להן משמעות מחוץ לחוג לסוציולוגיה. המון מילים שלכאורה יש להן משמעות, אבל ב"חוג" המשמעות שלהן שונה. יתר על כן, ללא הקונטקסט הצרפתי הלוקאלי, היכרות עם הפוליטיקה הצרפתית ועם תת-הזרמים של השמאל הצרפתי, הקורא ילך לאיבוד בסבך הערות השוליים האקדמיות והז'רגון. ... המשך לקרוא

שין

אריבון עזב את הפריפריה הצרפתית ואת משפחתו הפועלית, משום שנדחק מהסביבה החברתית בה גדל על רקע נטייתו המינית. את הקריירה שלו עשה בניתוח של תצורות הדיכוי של להט"בים. אולם מותו של אביו מביא אותו לבחון מחדש, גם את ההיבטי הדיכוי המעמדי שחווה, ושבאו לידי ביטוי בין היתר בתחושת הצורך 'להסתיר' את הרקע בו גדל מסביבתו האינטלקטואלית. מספר המון על התהליכים שעבר 'השמאל' מהסתכלות מעמדית לשיח זהויות - וההתרחקות בין אותו שמאל לבין מעמד העובדים שהלך ונמשך ימינה. מרתק ומלמד. ... המשך לקרוא

ניצן צבי כהן

הספר הזה, המשווק (לא רק בישראל) כרומן, כסיפורת, כאוטופיקשן, איננו אף אחד מאלה. זוהי מסה (המקסימום שאני מוכן להתפשר זה אוטו-מסה), וזוהי מסה מצוינת. כל-כך טובה שהיא חונקת, מקשה על הנשימה ממש. דידיה אריבון הוא סוציולוג צרפתי שגדל בעיירת פועלים ושבדרך נס הצליח להימלט והוליד את עצמו מחדש כגיי אינטלקטואל בפריז, תוך שהוא מפנה עורף למשפחתו הפועלית, העממית, ההומופובית, ובעיקר לאביו. לקראת סיום הספר דידיה אומר: "ביסודו של דבר, שני גזרי דין חברתיים טבעו בי את חותמם: גזר דין מעמדי וגזר דין מיני. לעולם אי אפשר לחמוק מפסיקות דין. ואני נושא בתוכי את חותם שניהם. אך מפני... המשך לקרוא

zooey glass

הספר הוא אוטו ביוגרפיה של ילד שנולד בצרפת אל שכבת העוני וגר ב"מקום של נידוי חברתי: שמורת עניים..". הוריו מיצגים את המודל שעובד ו.. קורע את עצמו כדי להביא מחיה לשני ילדיו, ו..לסלול דרך לאחד מהם, הכותב,כדי לשבור את תקרת הזכוכית ולטפס במעלה הסולם החברתי. אחיו נשלח להיות שולית קצבים, ואילו הוא לומד בבית ספר תיכון ובאוניברסיטה כל אשר ליבו חפץ, קרי ..פילוסופיה. לא הנדסה ולא רפואה או עריכת דין. נציין כי הוא הופך לעיתונאי ב"נובל אובזרווטר". הכותב מספר את המוצאות אותו במבט דיכוטומי, חיצוני - קר, חסר רגשות ונוקב מחד, ומערכת תחושות פנימיות, שגם היא עקרה מנכרת, מנוכר... המשך לקרוא

אורי רעננה