ביקורות ספרים על הספר שנת השועל - רשימות מהיומן של אישה כמעט נורמטיבית

המחברת מטיילת עם הכלב בפרדס סמוך לעיר מגוריה רחובות, כאשר היא מבחינה בשועל והכלב משתחרר ורץ אליו, לתוך הלילה. היא דולקת אחריהם, קוראת לכלב "פלה! פלהההה! תחזור!" מאוחר יותר תיזכר בשועלי שמשון. היא הדמות המרכזית באסופת הסיפורים הקצרים שהם מסע חייה. נשואה ואם לארבעה שידעה עצב בחייה מגיל צעיר. מגדירה עצמה 'נורמטיבית בת ארבעים וחמש'. רעיה ואם. כותבת בפייסבוק, מפיקת טלוויזיה 'פרום איזראל' (יש בספר מילים באנגלית באותיות עבריות) ועוקבים. התחנה הבאה היא בוסטון שם יהיו שנה במסגרת שבתון של בעלה סול. הסיפורים הם לקט של אפיזודות, חלקן שהטביעו חותם בל יימחה ואחרו... המשך לקרוא

ראובן

ספר שקראתי בחלקים קצת לפני, קצת אחרי וקצת במהלך הלידה של בתי. מעין סדרה של סיפורים קצרים, פלאשבקים מחייה של המספרת. בסוף התחבר לי שבעצם כל הסיפורים האלה שכתובים כל כך יפה ומעוררים את הרגש והמחשבה הם למעשה סיפור אהבה אחד. או אולי שם זה פגש אותי... בכל אופן נהניתי מהקריאה של הספר, שגם ליווה אותי בזמנים המיוחדים שלי בחיים, וכל כך התאים.... המשך לקרוא

ריבה

בדיוק כפי שמצהירה הכריכה, מדובר בסוג של יומן ואת הפרט הזה, לשימחתי, גיליתי בדיעבד. כי אם הייתי מייחסת לו חשיבות טרם הקריאה, הייתי מוותרת ומפספסת. יתכן כי זה אפילו רומן עצמי. ז'אנר חדש, קטן וייחודי שנובע מהאהבה שלנו את עצמנו (וגם אם לא ממש). הוא כתוב רהוט כמו מכתב שכתבה חברה, מישהי שהתחשק לה (ככה בלי לחשוב יותר מדי), לספר לי מה עבר עליה הבוקר, בשנה שעברה ובכלל (כולל הדברים המבישים שאפשר להתוודות עליהם רק באזני חברים קרובים). "אני נזכרת בשלושה דברים שאני אוהבת במיוחד: את הילדים שלי כשהם ישנים, את אבא שלהם כשהוא בחו"ל וסיפורים כשהם על אהבה." יש כאן בליל מח... המשך לקרוא

Misskipod

אחרי הביקורות המעולות, תליתי בספר תקוות. קיוותי כי לאחר תקופה בה לא מתחברת לשום ספר שמנסה, סוף סוף אגיע אל ה"נחלה". התאכזבתי! קובץ אנקדותות, אפשר לקרא להן גם סיפורים קצרים. הכתיבה יפה, מתובלת בהומור. אך ללא תוכן ממשי, ללא קשר בין קטע לקטע. לעתים הזוי, לעתים סתם מיותר. אז מדי פעם יש משפט שנוגע, אך זה רק משפט בודד מדי פעם, כשהשאר? גבוב של כלום. לאחר כמה סיפורים, מיציתי! (אחרי השועל, אחרי הקבצן ואחרי הדוגמנות עירום) התחברתי להמלצת הבעל (בעלה של המחברת) שלא ממליץ על הקריאה בספר. בדרך כלל אני צוחקת מהערה שכזו, הפעם? חשבתי שהיא מדוייקת בהחלט!... המשך לקרוא

סבטלנה כהן

**** לפני בערך שנתיים חזרנו מטיול בת מצווה מושלם בצפון איטליה. כשנכנסנו הביתה, אחד הילדים שלי התיישב על הספה ומירר בבכי. למה חזרנו בכלל, הוא יילל. היינו צריכים להישאר שם. היה לנו טוב. בערב, כשכל הגמדים נרדמו, שירי ואני יצאנו לחצר, ונשענו על הקיר. אז למה לא, בעצם? שאלתי לחלל האוויר. אפשר לעשות את זה. לנסוע לשנה, או שנתיים. ככה סתם. מה הם כבר לומדים בבית ספר? כלום. לא יקרה להם שום דבר. להיפך. נהייה כמו המשפחות האלה שפשוט לוקחות את הפקלאות, משכירות את הבית, ומעלות לפייסבוק צילומים מווייטנאם או סין, לטביה וברזיל ודרום אפריקה וניו זילנד, ושכולם יתפוצצו. בעינ... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

הגיבורה: אישה שמרגישה שקיבלה את כל ההחלטות החשובות בחייה מוקדם מדי. המשימה: לנסות לברוח ולהישאר, ללכת עם ולהרגיש בלי. ספר ביכורים יפיפה שראשיתו בפוסטים של רות עפרוני. הוא מתחיל במפגש מקרי עם שועל בפרדס באחד מטיוליה הליליים של הגיבורה, וממשיך בנסיעה משפחתית לבוסטון לשנה. שם הולכים ונפרמים חייה, היא בוחנת את הקשר עם בעלה שמקורו באהבת ילדים, את האובדן של אחותה שנהרגה, את אימהותה. למעשה כמו במיכאלה, הנורמליות של הקיום הנשי על שלל פניו היא העומדת למבחן. כל כך הרבה תפקידים יש לנו, רעיות, אימהות, נשות מקצוע, בנות, אחיות חברות – ומה עם התשוקות והמאווים של... המשך לקרוא

עורכת ספרים - שלומית ליקה

צ'רלס בוקובסקי הוא דוש. (הגיגים אסוציאטיביים מעשעשים מעין אלו תמצאו לרוב בספר הזה.) מפגש ארעי עם שועל בפרדס מעורר משהו קמאי באשה בת 45, נשואה עם ילדים מרחובות - "כמעט נורמטיבית". היא מחליטה לארוז את המשפחה לשנה בבוסטון שבמהלכה היא עוברת תהליך של חשבון נפש עצמה שמתועד ביומן בו היא כותבת על חוויות חייה, יחסיה עם ההורים ועם בעלה, וגם על החויות בבוסטון - שם היא פוגשת הומלסים, הולכת להיות מודליסטית עירום מנוסה "פרום איזראל" ואוספת סיפורים בקרייגסליסט. היומן הזה מחולק לפרקים קצרצרים, שמזכירים באורכם ובאופן כתיבתם פוסטים בפייסבוק (אבל מהארוכים). יש פרקים ... המשך לקרוא

Dina