ביקורות ספרים על הספר מדוע איני כותב
|
שיחה ביני לבין אחותי בת 7
נעה: "הספר שאת קוראת מעניין?"
אני: "לא יודעת..."
נעה: "אז למה את ממשיכה לקרא?"
אני: "לא יודעת..."
נעה: "למה הוא שורף את מה שהוא כותב"
אני: "זה לא באמת,זאת רק כריכה"
נעה: "אם הוא לא כותב את מה יש לו לשרוף?"
אני: "מסתבר שהוא כן כותב"
נעה: "יש לו מכונת כתיבה...את יכולה לקנות לי כזאת ליום הולדת?"
אני לא יודעת בוודאות מה דעתי המוחלטת על הספר הזה.
הספר מתיש. מאד.
קריאה רציפה של שורות על גבי שורות בלי חלוקה לפרקים או לפיסקאות היא תמיד מעייפת, במיוחד בספר כזה שהוא לא עלילתי ויותר מחשבות ואירועים וקפיצות ועוד מחשבות.
הוא עמוס בהתעסקות עצמית על ג... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אריק גלסנר דווקא כן כותב, ועוד איך. הוא כותב כל יום שישי במוסף הספרות של ידיעות אחרונות. האמת? אני לא חסיד של הביקורות שלו. יש לו נטייה לעשות ספוילרים והביקורות שלו הם אמנם ניתוחים מעמיקים לספרים, אבל בסופו של דבר אני מתקשה ברוב הפעמים להחליט אם הוא אהב את הספר או לא אהב אותו. הספר הזה סקרן אותי כיוון שרציתי לקרוא אותו מהצד השני של המתרס.
מה אהבתי בספר?
• את האוקסימורון בשם שלו.
• את עטיפה היפה.
מה לא אהבתי בספר?
• הוא נכתב בזרם התודעה. משפטים ארוכים כאורך הגלות, מעייפים, מעיקים, עושים סחרחורת. חוסר החלוקה לפרקים רק מגביר את תחושת המחנק. לפעמים ... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אתחיל בשורה התחתונה - ספר מעולה!
מה יש בו? לא קל להגדיר או לסכם. בעיניי הספר הוא תרכובת ייחודית של ז'אנרים שונים, ובעיקר מתן דין וחשבון מעמיק, מקיף, אמיץ של הסופר לעצמו ולקוראיו על כמה וכמה עניינים ספרותיים, תרבותיים, הגותיים, ובעיקר פסיכולוגיים ואישיים, של גלסנר עצמו על עצמו.
גלסנר צולל לכמה תקופות בחייו - בעיקר שתיים: ילדות מתקדמת / נערות מוקדמת, עם דגש רב על המשפחה הקרובה ועל יחסיו עם בת אחת שאהב בעוצמה, ועל התקופה סביב גיל 34-30, תקופה של הבשלה יצירתית יחסית, על הישגיה וכשלונותיה, חרדותיה ותקוותיה.
גלסנר מתאר בחושפנות ובכישרון עצום פרטי פרטים מהימי... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
