ביקורות ספרים על הספר טלגרף אווניו

אחרי שהתפעלתי מ"איגוד השוטרים היידים", התענגתי על "אבירי הדרך" (לא לפספס!) והתמוגגתי מ"פתרון סופי - או: תעלומת התוכי החטוף", חשבתי שמייקל שייבון זה הימור בטוח. אבל כאן אחרי כ-100 עמודים של תסכול ויגון, נשברתי. שום ספר, מבריק ככל שיהיה, לא מגיע לו שארוץ לבדוק מראי מקום בערך פעם בשורה, שאקרא חלק מהמשפטים פעמיים רק כדי להבין על מי מדברים פה לעזאזל, ושאנחש שהיתה פה בדיחה נהדרת, רק שלי, הפרובינציאלית הכבדה, אין שום סיכוי להבין אותה בשל חוסר רקע באמריקנה לסוגיה. ההומור והברק של שייבון השתלטו עליו כאן והפכו את הספר הזה לבלתי קריא בעיני. תירגע, גבר. הוכחת את כל מה שה... המשך לקרוא

כרמיתה

לא התחברתי למרות שיכולתי לראות שיש אנשים שיאהבו את ההומור הזה ויחשבו שזה ספר מדליק.... המשך לקרוא

רוני pery

אני שייך לקוראיו המושבעים של מייקל שייבון ובהחלט נהניתי מספרו החדש. היה קשה קצת להתמודד עם השפע הבלתי נדלה של שמות תקליטים ומבצעים (למרות היותי בעל פטפון חדש וכשומע תקליטי ויניל עד היום). לא אפרט כמו קודמיי את העלילה והדמויות - ספר עם קושי מסוים בקריאה - המון פרטים, המון "התעופפיות" לשוניות אבל בכל זאת מעניין מאוד, הן העלילה, הן הדמויות, הן הסיפור עצמו. השאלה אם יש צורך בלמעלה מ - 550 ע' בשביל החוויה הזו - חיונית, כיוון שדי מרתיע להתחיל ולהתמודד עם כמות כזו של עמודים - אני צלחתי אותם למרות הקשיים שציינתי ונהנינתי מאוד בסיכומו של דבר.... המשך לקרוא

רוני

הביקורת המקורית הושלכה לגניזה. בגדול: מהחלשים והמתישים מרוב מאמץ של שייבון. ... המשך לקרוא

אודי

ספר חדש של מייקל שייבון זה לא דבר שאני יכולה לעמוד בו, אז הנה, חזרתי. (לא חדש-חדש אגב, אלא החדש שתורגם לעברית. אני כבר מחכה לבא בתור.) * שייבון הוא מהסופרים שאני קוראת הרבה ושוב ושוב ואוהבת וחושבת עליהם, וכמו דויד גרוסמן או איאן מקיואן, אני מזהה את התמות שהוא חוזר ועוסק בהן, ואת הדמויות שבפניהן הוא חוזר ומעמיד את אותן הסוגיות. ומכיוון ששייבון הוא סופר רציני, אין מדובר כאן בשחזור של תבניות מצליחות אלא בניסיון כנה לנסות ולפענח את השאלות ש(ככל הנראה) מטרידות אותו. ומכיוון שהספר הזה שונה במקצת מקודמיו, ההכנה הזו הייתה מועילה כדי למצוא את החוט המקשר של מה ... המשך לקרוא

מירב