ביקורות ספרים על הספר האורחים

גפלה נשאר אחד הסופרים העכשוויים המעניינים ביותר, אבל אחרי הספרים הקודמים שלו הספר הזה מעט מאכזב. הרעיון מעניין אבל הביצוע איטי מדי לטעמי ובסופו של דבר, בניגוד לספרים הקודמים, כמעט כלום לא קורה. סצנות רבות לא מקדמות את הסיפור ותורמות בעיקר לאווירה, שאותי לא שכנעה. למרות הכל הספר בהחלט מעורר מחשבה, שלושה כוכבים מתוך חמישה.... המשך לקרוא

Muhandes

האורחים- אופיר טושה גופלה. אחרי שקראתי את "עולם הסוף" שגרף שבחים ממני ומוגדר כבין הספרים הכי טובים שקראתי עד כה אופיר טושה גופלה הצליח להרוס את המוניטין שלו בספר "ביום שהמוסיקה מתה". אני לא מיהרתי להספיד אותו והחלטתי לתת צ'אנס לספר אחר שלו "האורחים" שאכן הצליח להשיב את הערכה וההוקרה שחשתי לסופר המדהים הזה. האורחים מספר על שבוע של מטמורפוזה, במסגרתה כל אדם קיבל נעליים אשר גרמו לו להפוך למושא השנאה שלו, חלומות זרים מתגנבים בלילה לחלומם של אנשים, בני אדם נעלמים ואדם קור (הגיבור) מתעד את שהתרחש באותו שבוע של טירוף חושים. קשה להמשיך לספר על הספר כי זה... המשך לקרוא

פלפלית צהובה

זהו התיאשתי. האמנתי מאד בספר וכבר הרבה זמן שרציתי לקרא משהו של אופיר טושה גפלה. איך שהוא לא זרם לי כ"כ. הסיפור עצמו חמוד, מעניין אבל אחרי קצת יותר מאמצע הספר הגעתי למסקנה שהוא לא בשבילי. זה היה יותר משימה לקרא בו מאשר להנות ממנו. ... המשך לקרוא

מנטה

גם בספר הזה יש לי הקדשה מסופר שהוא פשוט איש נחמד מעבר לכל. הכריכה קצת קריפית לטעמי , שני פרצופים בתוך נעלי עקב, הזוי בערך כמו הרעיון של העלילה. אופיר שמע ממני איזה ספרים שלו קראתי והמליץ לי על הספר הזה. לקחתי עם הבטחה מחייכת שהספר לא יאכזב. הספרים של טושה איך שהוא תמיד נוגעים במוות, נוגעים במטפיזי מעבר לחלומות. בד בבד הרעיונות שלו תמיד רגישים ונוגעים במהות של מי אנחנו כבני אדם, ומה התכלית שלנו כאן. יש לו יכולת להסתכל על התמונה הגדולה כולה כמקשה אחת ובתוך כל זה לפרק אותנו לגורמים קטנטנים של אהבות, אכזבות, הדחקות רגשות וכל הגרדרובה שאנחנו סוחבים וב... המשך לקרוא

חני

אני לא כל כך יודעת איך להתחיל, אבל אני אנסה בכל זאת. הספר הזה היה כל כך מיוחד עבורי כי הוא גרם לי להסתכל על הדברים אחרת. פתאום ראיתי דברים שלא הייתי חושבת עליהם לולא הספר הזה.. הספר בעצם מדבר על שבוע אחד בו כל העולם חטף מכה רצינית אנשים קמו בבוקר ומצאו מחוץ לדלתם זוג נעליים שתואמות בדיוק למידתם ובדיוק לטעמם האישי. מיום ליום הכול רק הסתבך. בתחילה אנשים ראו את מושא השנאה שלהם בהשתקפות במראה, למחרת האנשים כולם הפכו למושא שנאתם עד שתודעתם התחלפה כמעט לגמרי. ממש מלחמת התודעה, אותם "אורחים" רצו לדעתי ללמד את בני האדם כמה השנאה היא בעוכרינו והנעליים לדעתי ה... המשך לקרוא

efratlo24

לא קניתי את האחרון של סטיבן ווילסון. מה הוא כתב, אתם שואלים? אף ספר למיטב ידיעתי, רק מוזיקה. אז מה הוא קשור לאתר שעיקרו ביקורות ספרים? האהבה שלי ליצירותיו, שניתן להשוותה לאהבתי ליצירותיו של גפלה. עדיין יש פה שאלה לא פתורה והיא למה לא קניתי את האלבום האחרון שלו. הסיבה היא שעם כמה שווילסון הוא 'באנקר' אצלי, אני בכל זאת לא קונה מוזיקה על אוטומט ומעדיף להאזין לכמה שירים מהאלבום לפני שאני ממהר לקנות אותו. האזנתי, הרגשתי שהפעם הוא לא קולע לטעמי והנה, מדף הדיסקים שלי עדיין מתהדר באלבומיו הקודמים ללא תחושת חסר. הבעיה היא שאי אפשר לעשות את זה עם ספר. בטח שלא בא בח... המשך לקרוא

קראתי-קורא-אקרא (תומר)

יש אנשים שקשה לי להיכנס לראש שלהם. פשוט קשה, ולא משנה כמה מנסים. אופיר טושה גפלה, למשל, הוא אחד כזה. לנסות להיכנס לתוך הראש שלו, ולהבין את העולם שהולך ומתגבש לו בתוך מוחו, זה כמו לנסות להיכנס לתוך מוח של חולה נפש, ולנסות להבין את העולם שלו. וזה לא שאופיר טושה גפלה הוא חולה נפש - לא, לא, ממש לא - אבל קשה לי להבין את הספרים שלו, כאילו (ובדגש על הכאילו) כתב אותם חולה נפש. הפעם ציפיתי למשהו שונה. גם כי הכריכה הייתה יפה יותר מאי פעם (וגם כי היה בה משהו מאוד מאוד מטריד), גם כי התקציר היה מעניין יותר מאי פעם. אבל גם כי - וזה העיקר - שאחותי, שבניגוד אליי, מאוד מאוד אוהבת ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

ילדה שאין לה חברים זקוקה לדמיון. נערה זקוקה לכרית עבה שתספוג את הדמעות ואישה לגוף משגע ומיטה קשה. אנחנו צוברות זיכרונות ומתפתחות. מנתחות את הסביבה ומתעדות אותה. מקנאות בחיים של אחרות ומתפללות לזיכרונות שלהן שיחליפו את שלנו. אנו מתבגרות להבין שהעולם הוא מקום רע והטוב הוא רק חלק ממנו. השלמה. מתנחמות ממה שיש. שהזיכרונות שלי הם רק שלי. שזו אני, מזל הקטנה מדירה שש ברחוב גיהנום פינת יהיה טוב. לקח לי שנים להבין את זה. כילדה הייתי רודפת אחרי ילדות אחרות, מתחננת אליהן למשחק אחד קטן. אתן יודעות... צבע עור שחום ושם שאין בו הרבה מזל לא עשו חיים קלים לילדה בשנות ... המשך לקרוא

מזי

שורה תחתונה, האורחים הוא ספר מצוין, שמצדיק את המאמץ הנדרש כדי לקרוא אותו. זה ספר על איבוד התוֹדעה, על זיכרון והתיעוד המייצר את הזיכרון, על היעדרות ומוות וחוסר היכולת להיפגש. מדובר בעולם מוזר ביותר, מפחיד ולעיתים מצמית, אֲבָל בתוך המציאות הישראלית בת זמננו. הספר עוסק גם במתח שבין העולם החיצוני לבין העולם הפנימי. ובחיפוש אחרי החלומות, התשוקה, ההווה, והאפשרויות שלא התממשו. העלילה הראשית (בלי ספויילרים): האנשים בכל רחבי העולם מתעוררים בוקר אחד ומוצאים בפתח ביתם זוג נעליים שחשקו בהם, כל אחד מקבל בדיוק את הנעלים שלטעמו. כל מי שמודד אותן הופך בתהליך מטמור... המשך לקרוא

ישראלה

ספרו החדש של אופיר טושה גפלה האורחים הוא תענוג אמיתי למעריציו והרפתקה מיוחדת למי שקוראים אותו לראשונה האורחים, אופיר טושה גפלה, כתר, 2016 אופיר טושה גפלה הוא אחד מהסופרים האהובים עלי, לאחרונה יצא לאור ספרו השישי האורחים ונפגשתי איתו לשיחה. לקריאת הראיון המלא מזמינה אתכם לאתר החדש שלי, שלומית ליקה – ספר משלך זה ספר מורכב, גם למי שכבר מכיר את כתיבתו, גפלה טען מיד בתחילת השיחה שהוא דווקא לא חובב גדול של ספרות פנטזיה, והגדיר את כתיבתו כספרות ספקולטיבית, ספרות השואלת את השאלה – מה היה קורה אם? בספר השאלה היא: מה היה קורה אם יום אחד היינו מתעוררים ומ... המשך לקרוא

עורכת ספרים - שלומית ליקה

לאופיר טושה גפלה יש רעיונות מטורפים, שמובילים אותו בד"כ להגיגים סביב אותם נושאים, תוסיפו לזה את העובדה שהוא יודע את מלאכתו, יודע לטפל ברגשות אנושיים, יודע לבנות עלילה ותקבלו ספר ששווה לקרוא. אין זה ספר שתקראו בנשימה עצורה, (לפחות זו הייתה חוויתי), לקח לי את הזמן שלקח (יותר מהצפוי מרוחב היריעה). הרעיון המטורף של הספר הזה: תודעות של אנשים מתחלפות בוקר אחד (לפי חוקיות ברורה- לא אספר כדי לא לקלקל), והעולם בבוקה ומבלוקה. גם כשחולף זעם לכאורה המצב נפיץ, ואנשים מחכים לסיבוב השני: מי גרם להחלפות התודעה? למה? ועוד... על הפלטפורמה הזו, מגולל גפלה את סיפורו, האנשים... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

נתחיל מהסוף. זה לא ספר טיסה. זה לא רומן. זה לא ספר להעביר איתו את הזמן. מדובר במסע אל עמקי התודעה. העלילה לא תמיד ברורה. לא תמיד נהירה. ואז מסתבכת. וריבוי הרבדים מחייב את הקורא לעבודה מאומצת. במשך כל הקריאה הרגשתי את הגלגלים במוח שלי עובדים. מתאמצים. לפעמים חורקים. כדי להבין את כל המשמעויות. לגלות את כל הרבדים. לרדת לעומקן של התובנות. זה אפילו לא ספר שאפשר להגיד עליו שמי שרוצה יקרא אותו ברמה השטחית. גופלה לא מאפשר כאן את הפריבילגיה הזו. כדרכו הוא בונה עולם מוזר ביותר, אולי המוזר ביותר מבין כל הספרים שלו, בגלל שהוא מתאר התרחשויות בדיוניות בתוך העולם הכ... המשך לקרוא

גליה דור

אני מעריצה את אופיר טושה גפלה מאז קראתי את "עולם הסוף" הגאוני, גם בספר הנוכחי בולט כשרונו של הסופר לבנות עולם שלם שכולו דמיוני לפרטי פרטים עד כי נדמה שדבר כזה יכול להתרחש במציאות. סיפור מורכב, דורש השקעה והתעמקות בפרטים, נבנה לאט לאט, ממליצה בחום! הסיפור מתחיל חמש שנים לאחר שהתרחש "שבוע מטמורפוזה" בכל העולם. אנשים מצאו זוג נעליים בפתח ביתם (שהונחו ע"י "האורחים"), בדיוק הזוג הנחשק עליהם. ברגע שהם נעלו את הנעליים, הם הפכו לאדם אחר, הן במראה החיצוני והן בתודעה, כולל בחלומות. ילדים מתחת לגיל 14 נשארו כמות שהם וחלק מן האנשים פשוט "התאדו" מהעולם ומקומם לא נודע.... המשך לקרוא

תושיק

"לעבר מה, לאיזו ידיעה: במוסרות האלה – אהבה – הכוח הגמור להתירנו מעצמנו משום כך גם פירושן לתת בידי אחר רשות לעשותנו בודדים." שמעון אדף, מתוך "אביבה לא", שיר כ' ב“משתה" לאפלטון דנה דיוטימה במשמעות אפשרית של ארוס, אל התשוקה-אהבה. היא מעלה שם תמונה אנושית עצובה, שמהווה מפתח להבנה עמוקה יותר של עצמנו. החוסר הוא לב המהות האנושית, הוא מקור התשוקות, מקור הארוס, היכולת למצוא יופי בעולם. נדרשתי עד אמצע "האורחים" כדי להבין את משמעות שמו של הגיבור, אדם קור: human core. ובמסגרת החיפוש שלו אחר מה שנעדר, חיפוש שיש לו פן חיצוני (אהובו שנעלם), נעשה, כמו סיפור המבוך וחוט הש... המשך לקרוא

פָּלִימְפְּסֶסְט