ביקורות ספרים על הספר ים סרגסו הרחב
|
ג'ין ריס כתבה את הרומן המעולה הזה, בגיל 76 בשנת 1966. ברומן זה היא מעניקה את פרשנותה, לדמותה של האישה המשוגעת הקריאולית "ברתה", אשר נכלאה בעליית הגג ברומן ג'יין אייר של שרלוט ברונטה.
ג'ין ריס יוצאת ברומן זה נגד הקולוניאליזם. הגיבורה הינה בתו של בעל בית אנגלי, הנשוי לאשה קריאולית. בעל הבית מעסיק עבדים לצרכיו האישיים. עם יציאת החוק נגד העבדות, בעל הבית משחרר את העבדים ויורד מנכסיו. העלילה ממשיכה לגבי קורותיה של הגיבורה ויחסיה עם הסביבה העוטפת אותה, המשפחה , הקריאולים בג'מייקה והתבגרותה.
התחושה החזקה אשר הספר עורר בי, הינו הפחד, המתח, השנאה הרבה. הספר גרם ל... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
קראתי את הספר מזמן ועיקר התפעלותי ממנו אז היתה מן האפשרות לקחת מבדה ולהוסיף עליו מבדה נוסף, וככה לאורך הימים כולם לספר סיפורים שנקשרים זה אל זה מדמיון של מישהו בן עידן אחד לזה של מישהו מעידן שונה לחלוטין. מעבר לכך, העוצמות שבספר, שלא יכולות היו לבוא לידי ביטוי ברומן ג'ין אייר,הן מטלטלות . כל מה שנסתר מן העין הובא לקדמת הבמה והפך למרחב הפתוח שבו יש מקום לדבר על תשוקה ותאווה ורוע ושליטה. בעיקר משום שהמבט של המספרת הוא כל כך אחר ממה שהיה בג'ין אייר, ששם לחמלה ולצדקנות היה מקום של כבוד, אך למעשה כשקראתי את הרומאן הזה חיפשתי את החמלה, את הערכים הנוצריים שמסת... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בהתחלה לא כל כך הבנתי למה קראו ככה לספר. גם לא ידעתי כלום על הים הזה שמסתבר שהוא לא ממש ים כמו שאני רגילה לחשוב על כזה, אלא בעצם אי של ים, איזו אליפסה שמישהו צייר בצפון האוקינוס האטלנטי וקרא לזה ים סרגסו על שם איזה סוג של אצות שמכסות את המים ובגלל כל מיני זרמים, אבל מסביב יש רק ים, כאילו אחר, ולא נראה לי שיש הבדל בין המים שהם שלו למים שאינם שלו.
מסתבר שיש הבדל, אפילו גדול, גם אם בהתחלה לא שמים אליו לב. ומסתבר גם שהמים האלה עם האצות שלא הקלו על הספינות שעברו דרכו יצרו לו שם מאגי של מקום שמסוכן להימצא בו או לעבור דרכו.
אבל זה לא ממש חשוב, השם. העיקר שהספר מ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרגש שמשך אותי כמו במגיה שחורה.
הסיפור מדבר על שושלת קריאולית באיים האנטילים.
הסיפור הוא על בת למשפחה קריאולית עם בן למשפחה אנגלית.
הסביבה תערובת של כושים ( הובאו מאפריקה),קריאולים בני האי ובני תערובת, ולבנים.
היחסים בתערובת נפיצה זו, בועטים בקורא, תערובת של שינאה ומתח חברתי, אמונות טפלות, טקסים ו"אריסטוקרטיה" מנצלת לבנה, יצרו כאן סיפור מופלא בעל קצב שגרם לי להתרגש בכל עמוד מעמודיו.
בסוף הספר יש פרק הקרוי אחרית דבר של רונית מטלון. אשר בא להשביח ולהאיר נקודות וקישורים ספרותיים לתקופה ולספר "ג'יין אייר" של שרלוט ברונטה.
אין לי מה להוסיף אלא לצטט ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
