ביקורות ספרים על הספר אני, קלאודיוס

רוברט גרייבס הוא לא ג'ון ויליאמס. לא יכולתי להימנע מלהשוות בין "אני, קלאודיוס" ל-"אוגוסטוס" של ויליאמס. אחרי הכל, עלילתן של שתי היצירות מתמקדת באותה תקופה, שתיהן עקובות מדם, ואפילו הסגנון דומה באינטימיות שלו, לפחות מבחינה מסוימת – אוטוביוגרפיה לעומת מכתבים. למעשה, אני בכלל לא אופתע אם ויליאמס, שפרסם את ספרו כמעט 40 שנה אחרי גרייבס, הושפע מ"אני, קלאודיוס" במידה לא מבוטלת. אף על פי כן, ישנו דבר אחד שבכל זאת מבדיל בין שני הספרים: מיומנות. הסיבה לכך, לדעתי, היא ש"אני, קלאודיוס" הוא ספר שאפתני מדי. הוא כולל בתוכו כל כך הרבה דמויות, אירועים, וסיפורים, עד שאתה מת... המשך לקרוא

AnEmu

כמו רבים אחרים גם אני צפיתי באדיקות בסידרת המופת הנפלאה של ה־BBC, בכיכובו של דֶרֶק ג’קוֹבּי. עתה, בעקבות משבר הקורונה מצאתי את הזמן להשלים את קריאת הספר "אני, קלאודיוס" מאת רוברט גרייבס (הוצאת ספרי עליית הגג, 2010). הספר נחשב הספר למופת של רומן היסטורי, והתככים, השערוריות, הרציחות ברעל, בחרב ובהרעבה, המשתאות וההוללות, שיגעון הגדלות, הסקס הפרוע והניוון המוסרי, הרוע, האכזריות, התפניות והספרות המשובחת משאירים אבק (ומקדימים כמובן) את "משחקי הכס" ודומיה. "אני, קְלַאוּדיוּס טִיבֶּריוּס דרוּסוּס נֵרוֹן גֶרמָניקוּס כך־וכך־וכך (כי עדיין אין טעם שאטריח אתכם בכל ... המשך לקרוא

פרל

למי שאוהב היסטוריה זאת הזדמנות לקרוא קצת על האימפריה הרומאית בתקופת חייו של קלאודיוס מי שהיה בסופו של דבר קיסר. הסיפור מסופר על ידי קלאודיוס עצמו והוא מתאר את תקופת שלטונם של 3 קיסרים: אוגוסטוס, טיבריוס וקליגולה. ממה שהבנתי רוברט גרייבס היה נאמן לעובדות ההיבטוריות אם כי תיבל אותן קצת כדי להוסיף עיניין ונופח סיפורי. הספר בסך הכל כתוב טוב אם כי מדי מפעם מייגע כי חוזר על עצמו- עוד רציחות, עוד הרעלות וכדומה. הספר כן עורר בי מחשבות על מנהיגות אז ועכשיו- מה השתנה? ומה לא... ... המשך לקרוא

ריני

לפני כחודש הופיעה פתאום הסידרה "אני קלודיוס" בחינוכית וכמובן אי אפשר היה לעמוד בפני הנחש המתפתל על הפסיפס הרומי והמנגינה הצורמנית ולאחר שחזיתי בסידרה החלטתי לקרוא את הספר שוב. הסיפור מסופר בפי קלודיוס, שהוא טיפוס הלוזר בעיקר בימים ההם, הוא צולע, מגמגם, ובנוסף יש לו טיקים כאלה ואחרים, לפיכך הוא נחשב אז כמטומטם, מה שבעצם הציל אותו ממוות לאורך חייו. לא נראה שסיפורו של קלודיוס חף מסובייקטיביות, בגלל מומיו השונים גם סבתו ליוויה וגם אמו לא סבלו אותו, ליוויה לא סבלה אותו בכלל בקירבתה והקשר שלהם ברובו התנהל בכתב, גם טיבריוס דודו לא אהב אותו מי יודע מה. ... המשך לקרוא

אלזה

ב'האמן ומרגריטה' מאת מיכאיל בולגקוב ישנם מספר פרקים קצרים המתארים בפירוט רב ובתנועות מוקפדות של ריאליזם-פיוטי את משפטו של ישו הנוצרי אצל הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס. כל כך הושפעתי והתרשמתי מהכתיבה והתיאורים המוחשיים כל כך ל ירושלים העתיקה שמיד עם סיום הספר שלפתי את 'אני, קלאודיוס' מהערימה. רציתי עוד מאותה תקופה ורציתי את זה עכשיו. אבל 'אני, קלאודיוס' הוא ספרות אחרת, לא רעה בשום צורה אבל שונה בהחלט ומכאן, אקדים ואומר, שנחלתי מעט אכזבה מקריאת הספר, ולא בצדק. 'אני, קלאודיוס' הוא אוטוביוגרפיה בדיונית שכביכול נכתבה על ידי קלאודיוס, הקיסר ששלט באימפריה ה... המשך לקרוא

zooey glass

תיאור מותח וסוער מאוד - ולפעמים גם מצחיק - של ימי ראשית האימפריה הרומית, תקופה של פאר ועושר והרג ושחיתות מכל סוג. הכול מסופר באופן שוטף ורציף, כמעט ללא תיאורים - מזכיר במשהו את התנ"ך. למרבה המזל בתחילת הספר מופיע עץ המשפחה של קלאודיוס, ופה ושם נאלצתי להציץ בו כדי להיזכר מי זה מי. אבל המאמץ בהחלט משתלם - קשה שלא להתאהב בקלאודיוס האומלל והמפוזר והנחבא אל הכלים, שמשקיף על הכול בחרדה מאחורי ספרי הלימוד שלו, ומצד שני קשה להיפרד גם מליוויה המפלצת היפהפייה שאינה יודעת רחם, שהיא האמא של כל הפאם-פאטאליות שבאו אחריה. בזמן הקריאה הייתי הולך לאינטרנט וקורא על הדמו... המשך לקרוא

ליברל

מצליח לתת תיאור מלא חיים של כמה מהדמויות המשפיעות בתקופת האימפריה הרומית בתקופה שבין אוגוסטוס לקליגולה. שילוב של המון מידע היסטורי (שלרוב מדויק) עם רכילויות קטנות באופן מעורר המון אמון וסימפטיה לדמויות. המון המון פרטים קטנים ועשרות דמויות בלי להטריח ובלי להאריך מדי. טווה חוט עלילה חזק ויציב וכמעט אף פעם לא משעמם. נותן גם תחושה מאד מוחשית של חיי היום יום בארמונות רומא. ולביקורת: הפרדה ברורה מדי בין דמויות טובות לרעות, מטפח את האשליה של ההיסטוריונים (ששמעתי גם ממיכאל הרסגור) לפיה הם יכולים להיות שליטים יותר טובים. אני לא מאמין לזה. דמויות מופ... המשך לקרוא

akiva

זה אולי נשמע רע, אבל זה מצוין, תאמינו לי. כשקראתי את "אני, קלאודיוס" בתרגום החדש (בהמשך קניתי את "קלדיוס האל" בהוצאת מודן, בתרגום הישן ועם אותיות צפופות צפופות ושמחתי שקראתי את התרגום החדש) כל הזמן הרגשתי כאילו קלאודיוס מכניס אותי לתוככי (ולתככי) הארמון. לקרוא את "אני, קלאודיוס" זה כמו לקרוא צהובון- מי התחתן עם מי ולמה, מי עזב את מי, מי הרעיל את מי ומי בוחשת בקדירה... כמו שאמרתי בהתחלה- זה נשמע רע, אבל זה כל כך טוב! נהניתי מהספר הזה מאוד.... המשך לקרוא

ana_bel

ספר נחמד המספר על ההיסטוריה של רומא מימי אנטוני ועד קליגולה הפסיכופט ... המשך לקרוא

robert