ביקורות ספרים על הספר ואז הגענו לסוף

אני לא באמת כוורן . בחיים האמיתיים אני עובד בסתם עבודה משרדית משעממת . חמישה ימים בשבוע , משמונה בבוקר עד חמש בערב . כמו כולם . למה השתמשתי בכינוי הזה ? אולי איזה פנטזיה ותיקה שיהיה לי מקצוע שונה , מיוחד , לא סטנדרטי . הספר הזה עוסק במערכת היחסים הפנימית בין העובדים בתוך משרד פרסום בשיקגו של תחילת המילניום . לא נמצא כאן עלילה דוהרת , ולמעשה עיקר הספר מתרכז באינטראקציות הפנימיות בין העובדים . אני מניח שזה יכול לשעמם הרבה מאוד קוראים , אבל אותי זה דווקא עניין . הספר כתוב בצורה משעשעת , עם כמה זויות סיפוריות , והוא נכתב בגוף ראשון רבים . מאוד מקורי ומאוד מענ... המשך לקרוא

הכוורן

אנחנו עובדים היום במשרדים ממוזגים, לעתים קרובות מעוצבים מדי שרק אנחנו, העובדים בהם, מבחינים בפינה המתקלפת של הציפוי על הקיר, בדלת שתמיד נתקעת בפתיחה, בכרזה שהתרופפה בקצוות וכבר אינה כה רעננה ומבטיחה. אנחנו עובדים ברצינות ומייצרים שום דבר. מלים ודימויים."הטריק הוא לשחק חופשי במלים... כשאמרנו 'הנחות גדולות שאסור להחמיץ!'.התכוונו שאנחנו מוכרחים להיפטר מהסמרטוטים האלה, ומהר. 'שי חינם' היה קוד ל'תתכוננו לשלם הון'. מלים ומשמעות היו דברים שונים עבורינו". ובסוף היום או בסוף תקופת העבודה שלנו, כשאנחנו מפוטרים כל מה שיש לנו לקחת איתנו אלה הדימויים של איך זה היה... המשך לקרוא

yaelhar

ספר מהנה לפרקים, שמצליח (עד מחציתו בערך) לזקק את הבחילה התאגידית לכדי אודיסאה של חיי משרד קטנוניים וגרוטסקים, בעידן שבו העמל האנושי אינו מגיר זיעה ממשית. בהמשך,(הספר) הופך לעיסה של טרחנות מיותרת וחזרתיות. ... המשך לקרוא

הרוזן החצוי

הוצאת עם עובד. 421 עמודים. בסוף הגעתי לסוף של "ואז הגענו לסוף" הסיפור הוא על משרד פרסום דועך, בסוף שנות ה-90. זה נראה כאילו כל הסטיגמות של עובדי משרד פרסום (או אפילו היי טק, לצורך העיניין) מוצאות את מקומם בתיאורים של פריס. הרכילויות, ההתפנקות, שיחות המטבח, התעלולים הקטנים שנובעים משיעמום ועודף זמן פנוי, הדיבורים על כולם כ"משפחה", למרות שהם רק לועגים ושונאים אחד את השני. זה פשוט קרקס שלם. הדבר שאותי הכי עיניין בכל הספר הוא האינטראקציה שבין האנשים. זה מרתק מבחינתי. אני עובדת בחברת היי-טק וכל ההתנהלות מאוד מוכרת לי. אנשים שמבלים ימים שלמים בלהציק ולהקניט א... המשך לקרוא

קואלית