ביקורות ספרים על הספר הר הטועים
|
הנה מתקרב לו היום הנורא, זה שהתחיל בשעה שתיים בצהריים .
גם בחלוף 44 שנים, היום הנורא הזה והימים הנוראים שבאו אחריו הם פצע פתוח שאינו מצליח להגליד אצל רבים מבני דורי.
בבחירה מקרית של העיתוי ובלי משים, (רק לכאורה – שהרי מסתבר שהתת-מודע פועל בעוז), הספר שבחרתי לקרוא השבוע הוא "הר הטועים", שפורסם ב-1991.
אין זה ספר עלילתי אלא ספר של אווירה. הכתיבה מינורית ומאופקת, אבל גלומים בה געש גדול ומועקה כבדה. מתוך ומבין יפי המקום, השקט שמסביב, השתיקות, שברי המשפטים והשיחות הקטועות עולה הזעקה. וכל כך הרבה פעמים במשך הקריאה, הלב מתכווצ'ווץ', העיניים דומעות, הנשימה נעת... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
"היה באמת יום נעים. הרגישו את הליבלוב באוויר ומאירה אמרה: כמה הגן פורח היום.
הוא תמיד פורח, אמר אריאל.
באמת, הם שומרים שהוא תמיד יפרח, אישרה מאירה.
שמוליק רון הניד בראשו. הם שומרים שהוא יפרח עוד הרבה שנים, אמר.
ותמיד יישאר צעיר, אמרה מאירה, אבל את זה כנראה שמוליק רון לא שמע כי זה מה שאמר לי אחר-כך ליד החלקה שלו. הוא כבר יישאר צעיר, תמיד בן תשע-עשרה, אמר.
שלי בן עשרים-ואחת, אמר האיש בחלקה ליד.
כן, כולם פה יישארו צעירים, אמר שמוליק רון.
ודאי, יהיו להם פה נעורי נצח, אמר האיש בחלקה ליד. הוא שאל מה חדש ושמוליק רון אמר: אין חדש, ואצלך?
גם כן, אין חדש, אמר האיש.
בכל-זא... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ביקרתי בבית הקברות הצבאי ברחובות ביום א' יום לאחר יום הכיפורים. ביום זה עולים בני המשפחות של הנופלים במלחמת יום הכיפורים. השנה נכחו פחות אנשים מאשר בשנים קודמות. שום נציג מהממשל לא טרח להגיע. ראש עיריית רחובות היה הנציג הרשמי היחיד שנכח. הורים לחללים ניתן היה לספור ביד אחת. הם כבר אינם איתנו. בכל שנה מספרם מתמעט. נזכרתי בספרה של יהודית הנדל שנכתב בשנת 1991 לאחר שהיא ביקרה במשך תקופה ממושכת בחלקה הצבאית של בית קברות-הכתיבה ישירה אין סופרלטיבים. האמת בפנים. נראה לי שספר זה מבהיר היטב את התחושות הנוגעות בנושא זה.הספר מתאר ביקור של שעות אחדות בחלקה הצבאית... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
יהודית הנדל. הר הטועים. הקבה"מ. 1991 פרטי
כנראה הספר המשובח ביותר שנכתב בעברית על שכול של מלחמות.
מלחמות ישראל מסודרות על ידי חלקות שבהן קבורים הנופלים, לפרקים שכנים לעולם, שלא הכירו בחייהם. גבעת בית הקברות נקראת הר הטועים, לשם באים מי שאיבדו אבדה. והאבדה בלתי ניתנת להחזרה. תאור ההורים כאנשים אינדיבידואלים שלכל אחד/אחת מהם הדרך שלו/שלה לחיות עם הכאב הנוקב, שאינו מקהה עם השנים, שמטריף את הדעת, שמחלה את גוף. שנעלם רק בהעלמם מן העולם הזה ע"י מוות או העלמות הדעת או האלצהיימר המבורך. ההורים המבקרים יומיום או מדי חודש או כל שנה, מתעמתים עם הטבע העומד בגן בית... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
