ביקורות ספרים על הספר עוד תדעו את מהירותנו

המטרה: לזוז כמה שיותר. להרגיש כמה שפחות. הגורמים: רבים. בעיקר כאב שנגרם בכל מיני דרכים. העלילה: תזזיתית. שני צעירים אמריקאים שאיבדו חבר יוצאים למסע בעולם. יש להם שבוע ויש להם כסף והם נוסעים כדי לחלק אותו באפריקה, במזרח אירופה, לעניים ביותר, אבל לא באיזה סוג של פילנטרופיה מערבית שנותנת את הכסף ונשארת לטקסים של תודה והוקרה, אלא ככה סתם, לאנשים שבצידי הדרך, כאילו בלי כל הטררם, או, יותר נכון, עם טררם מסוג אחר שנשען על מצפון מסוג אחר ורציונל אחר, כולו עשוי כאב שמחפש איזו דרך לייצר משמעות במקום שהיא בעצם לא קיימת.   הביקורת: אוף. יש כל כך הרבה דברים רעים לה... המשך לקרוא

סוריקטה

יש תקופות של ירידה מהפסים. התחרפנות. מצב כפית. קראו לזה בכל שם שתרצו. יש תקופות כאלה. לפעמים הן מגיעות כתוצאה מחוסר שינה, עומס עבודה. דברים כאלה. היום, למשל, מתוך ימים ושעות של עמל סיזיפי בפינוי כלים מהמטבח למחסן, רק כדי להביא כלים אחרים מהמחסן למטבח, ובפרישת תועפות נייר כסף על משטחים שונים, הגעתי כנראה למצב כזה. מתוך אדי האקונומיקה ששטפו את מוחי מצאתי את עצמי מצטטת את ההגדרה הטופולוגית למרחב קומפקטי. הידעתם? מרחב הוא קומפקטי אם לכל כיסוי פתוח שלו יש תת כיסוי סופי. חברי פייסבוק שלי מאוד אהבו שהבאתי את ההגדרה הזאת בסטטוס שלי. כנראה גם אצלם זו שעה היסטרית... המשך לקרוא

נצחיה