ביקורות ספרים על הספר הכוח האחר
|
"מישהו, מאוחר בלילה, ניגון פעם פוגה של באך, סיפר לי פעם, ולא גמר את האקורד האחרון, וארתור רובינשטיין קם, דפק בדלת, ניגש לפסנתר והיכה את האקורד האחרון. זה הפריע לו שזה לא גמור, אמר, אבל לי זה לא היה מפריע, אולי אפילו הייתי אוהב את זה, אמר. הוא קצת צחק – את לא חושבת שבלאו הכי הוא גמור גם באמצע, גם בסוף, גם באקורד שלפני האחרון, בלאו הכי הוא לא גמור גם באקורד האחרון. הוא שוב קצת צחק, וחושני, מקשיב, מביט בעיניים עם חיוך של מפסיד לכאורה, ומה זה משנה, אמר, מניח על ברכיו את משקפי הציור הכבדים, ובנפשו יביא לחמו, אמר, מעביר יום ומביא לילה, כחרס הנשבר, ואמר שבלאו הכי לא מגיע... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
המון מחשבה וכשרון הושקע בכתיבת ספר זה. אמנם רק 135 עמודים, אך זו תמצית מזוקקת ועמוקה מלאת כישרון שנכתבה מתוך אהבה ללא גבול.
מי שיצפה (כמוני) לביוגרפיה על הצייר צבי מאירוביץ יתאכזב. זו הסיבה היחידה שנתתי 4 כוכבים ולא 5.
זוהי סיפורת במיטבה העוברת דרך פרקים בחייו של הצייר ובעיקר דרך הלך רוחו והשפעתו על המחברת.
ציפיתי שהנדל תכתוב יותר על יחסו של מאירוביץ לאמנים בקבוצת "אפקים חדשים" אליה השתייך, על חייו המוקדמים אבל הנדל כתבה רומן ביוגרפי המשלב את איכויותיה הספרותיות הנדירות עם התרשמותה וזיכרונותיה בזמן שבילתה עם האמן.
למי שיקרא את הספר כרומן ולא יצפה לב... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הנדל מעניקה לנו הצצה נדירה לתוך נפשו של בעלה הצייר צבי מאירוביץ (1911-1974 )–שהיה אומן בכל רמ"ח אבריו אף כי רק שלוש תערוכות יחיד הוא בחר להציג כאן בארץ .
באוסף של טקסטים מופלאים היא חושפת בפנינו נתח חיים לצדו : - "היה קם במשך כל השנים שחייתי על ידו, ישר מתוך השינה אל תוך הפחד הפשוט של היום ושל הסוף"
כותבת על הכוחות המניעים אותו כאדם פרטי וכיוצר :
- "מיום שעמד על דעתו העסיקה אותו רק מחשבה אחת, איך אפשר לחיות כשיודעים שכל יום אפשר למות"
על תהליכי יצירתו, על היחסים המורכבים שלו עם עצמו ועם יצירי כפיו :
- "אדם ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מילה פוגשת צבע
לפני שנים רבות, בערב יום הזיכרון, ראיתי את יהודית הנדל בטלוויזיה, מספרת סיפור שקרה במלחמת העצמאות, על אישה בודדה שגרה בפאתי המושבה, בצריף רעועה. יום אחד, הודיעו לאישה על נפילת בנה החייל, מאז היא הסתגרה בביתה, בתוך עצמה, ודעכה אל מותה.
לכאורה עוד סיפור עצוב, על שכול וזיכרון, אבל היה משהו יוצא דופן, באופן שבו יהודית סיפרה את הסיפור, עומק קולה, וגווניו הנפלאים, הדרמטיות שיצרה בסיפור, ולבסוף המראה העצמתי שלה, אישה בוגרת ויפה, עם עיניים בורקות ושער שחור, המשמש מסגרת לפניה היפים, כול אלה גרמו לי להיות קשוב לסיפורה בצורה יוצאת דופן.
לא חיפ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
