ביקורות ספרים על הספר עיטים ונבלות [2006]

ספר לא רגיל שכתוב במין שפה כזאת מיוחדת, קניוקית: הזיכרון שלי דפקט עם מספרים אבל פחות מארבעים בחורים יהודים נלחמו במי יודע כמה ערבים אחרים ואז נשתררה לה דממה...הקצין כמו איזה נפוליאון מודרני ברח על המשוריין שלו להזעיק עזרה והגוויות נשארו מוטלות להן על הארץ. טינה או לא טינה מה זה בכלל משנה? המספר נשאר מוטל דומם וחי על הארץ, חייו תלויים בכך וכאן הכל מתחיל. הציפורים הגדולות הללו מתעופפות כמו להקת בלט ונוחתות לסעודה, והמספר בחור בן 17 משחק את עצמו מת ודרוש לצפות בכל זה ולא רק לצפות. יש עוד חלק לספר אבל זהו לעכשיו. העיטים חיים את המחזה והעולם עבורם הוא ארמו... המשך לקרוא

אָמוֹן

הגעתי אל הספר בעקבות סדרת הטלוויזיה "נבלות". הרעיון של נקמת הזקנים בצעירים קסם לי. היוצרות מתהפכות. לחלק הראשון, העוסק בעבר ובמלחמה פחות התחברתי, אבל החלק השני של ההתמודדות עם הזקנה וזכרונות העבר למול הדור המסואב ושופע החיות מאוד שבה אותי. סה"כ-ספר טוב, מומלץ מאוד.... המשך לקרוא

ליאורה

קראתי את הספר ב"שוונג", אחרי "תש"ח" (ובלי לראות את הסדרה "נבלות" בטלוויזיה). הסיפור הראשון, עיטים, שבר אותי. המתיחה האינסופית של שעות האימה של הנער החייל, שמוקף בחבריו המתים ושנמצא תחת ירי אקראי מצד האוייב החוגג את נצחונו לא הרחק משם. הסיוט המתמשך, חוויית חוסר האונים, הקירבה הבלתי נסבלת לכל כך הרבה מוות... קשה לשאת את זה. ב"נבלות" חוסר האונים הוא אחר. כאן זהו חוסר האונים של מי שבצעירותם למדו את שפת הכוח וההרג, השתמשו בה למטרה נעלה, וכעת, בזקנתם, הכל נשכח ונרמס בידי הצעירים. הצעירים האלה, שעורם מתוח, שכל הווייתם נהנתנות, ראוותנות ואנוכיות, רומסים ברגל גסה א... המשך לקרוא

כרמיתה

"עיטים" הוא הרחבת אפיזודה ריאליסטית ל-"תש"ח". גיא צלמות שנועד להמחיש לקורא את זוועת המלחמה בד בבד עם תחושות מחודדות ביותר של קו ההפרדה הדקיק בין חיים ומוות המקיפות חייל במלחמה באשר הוא. המסה בסוף הספר של יגאל שוורץ נוגעת באותו פן מנקודת ראותו של חייל מדור צעיר יותר מה שרק מוכיח את נכונותה של תחושה זו לכל חייל במלחמה ובכל תקופה. המולת הקרב היא סצינה חולפת בתוך מארג חיים מאורגן ומסודר של הטבע המקיף אותה ובשוך ההמולה מתחדדת תחושת הקרבה לחיים וגם למוות ושניהם נראים באור הטבעי והנכון שלהם. ראשי חביריו המוקעים על מוטות והעיטים המנקרים בעיניהם מעבירים אות... המשך לקרוא

אגב

הספרנית שלי אומרת שקניוק קשה לקריאה. אני דוקא מאוד מתחבר אליו בדרך כלל, אף על פי שהוא פיספס את השיעור שבו לימדו על חלוקה לפיסקאות ופרקים. הספר הזה הוא לדעתי הבוטה והקיצוני בין ספריו, על גבול המזעזע. הוא נעשה רלוונטי שוב בגלל ההפקה הטלוויזיונית. לדעתי הוא נבחר לא בגלל המסר שבו אלא בעיקר בגלל הרעיון הנועז המובא בו, שיש בו רמיזה להסתה לרצח. זה מוכר טוב פרסומות וחסויות. החשיבות של הספר לדעתי, היא דוקא האמירה ההיטורית שבו, בעיקר חשיפת הכיעור שההיסטוריה נוטה להחביא. הוא שב ומזכיר כמה כיעור יש בעסקי המלחמה, מיהם הגיבורים שלוקחים חלק בעסקים אלה וכמה מועט... המשך לקרוא

האח הגדול