ביקורות ספרים על הספר שדות התהילה

לקום כל בוקר ליום חדש סטיב היה המורה לאנגלית שלי בכיתה החלשה בתיכון, לה השתייכתי כמי שהיה חלש בשפות. לכיתה הזאת הייתה סטיגמה של מפסידנים, חשבו שהרבה לא יצא מאתנו. סטיב עצמו נבחר ללמד אותנו, משום שגם ממנו לא ציפו לגדולות, איש ים בעברו, המקורקע לחוף מסיבה לא ידועה. בבוקר הוא היה מופיע לכיתה במבט עייף עם עיניים טרוטות ואדמות. אמרו שיש לו בעיית שתיה. הרבה לא ידענו על חייו העלומים, אמרו שהיה מתאגרף, אחד שידע לספוג את חווית הנפילה לקרשים ולקום בתחושה שחייבים להתגבר, על הפחדים וההשפלה, וצריך להאמין שלמרות הכל אנחנו יכולים לנצח. סטיב הבין, כי באנגלית לא נגיע ... המשך לקרוא

רץ

כידוע, שדות התהילה עוסק רוב רובו בתיאורים יפים של הסיטרואן דה-שבו של הסב, הדולפת בכל הזדמנות, שמגביה אינם תקינים וגגה רועש. פרט לסב קיימת גם הדודה, המחנכת הגדולה, נאמנת הכנסייה והאשה שרוב קיומה מצומצם ודחוק. בסוף יש גם תאור של מלחמת העולם הראשונה, על איולת אותה מלחמה וקורבנותיה המיותרים. ומה קושר את כל אלה? שום כלום. אבל באמת שום כלום. ספר מיותר לגמרי, שלא ברור בכלל למה נועד, למה נכתב ולמה מוביל. למרות התאורים היפים לא מומלץ לקריאה כלל וכלל. אבל את זה הרי ידעתי מראש כשעל העטיפה כתוב שהוא בסגנון פרוסטיאני. זה היה צריך להיות מספיק, מה גם שהיו מספר עותקים... המשך לקרוא

מורי

אינני יודע מה מרתק יותר ביחס לספר הזה - "שדות התהילה" : הסיפור עצמו, היכול להיקרא בכמה רבדים - כספר זיכרונות משפחתי שובב ומשעשע וגם כמיני-סאגה המאפשרת לקורא להקביל בין קורות המשפחה לבין סיפורה של צרפת לאורך מרביתה של המאה ה-20, כולל כל תהפוכות הגורל שאירעו לה וגם לה; או סיפורו האישי של המחבר, ז'אן רואו, מטאור אמיתי בשמי הספרות הצרפתית, אדם שהחל את דרכו המקצועית כמוכר עיתונים כמו שניתן למצוא עוד רבים ברחבי פריז ושהגיע, יום אחד, בגיל 38, עד לפרס הגבוה ביותר שיכול סופר לקבל בצרפת - "הגונקור"... כך או כך, זה מסוג הספרים שמוציא שם טוב למושג "פופולאריות", או בפרא... המשך לקרוא

הלל הזקן