ביקורות ספרים על הספר זריחה על האסיף - משחקי הרעב #5
|
|
|
אני מרגיש קצת חסר זכויות לכתוב סקירה על הספר הזה מכיוון שאת הטרילוגיה קראתי ממש מזמן, ואת הפריקוול של בלדה לנחשים ולציפורי שיר לא קראתי אלא ראיתי. אז מן הסתם כשאגש לספר הנוכחי, יכול להיות שיהיה לי איזה חוסר נוסטלגי או היזכרות בפרטים שיעשו לי אאוריקה, לכן הבחינה שלי היא אישית מהרקע שלי (מה גם זכרתי את רוב הפרטים).
אז אם אשווה רגע לחבר שלו הפריקוול הראשון, שאני מזכיר שלא קראתי אלא רק ראיתי את הסרט, לא התרשמתי.
ויותר מזה, גם כפריקוול שעומד בפני עצמו וכאחד ששופך אור על דמות די טובה מהטרילוגיה, הרגשתי קצת פיספוס.
הספר מתאר את הרקע של היימייטץ' השתיין ואת... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הספר הזה הוא כל מה שחלמתי עליו מאז שהייתי בת 13. מאז שנשאבתי בפעם הראשונה לעולם של משחקי הרעב, אני לא באמת מצליחה לעזוב אותו. משהו באכזריות של הקפיטול, באומץ השקט של הדמויות, ובסיפור שנמצא תמיד קצת מעבר למה שרואים - ליווה אותי לאורך השנים. כשהוזכר באחד הספרים הגמול הרבעוני ה-50, זה שבו היימיטץ' ניצח, משהו בי נדלק. קיוויתי, אולי בתמימות, שיום אחד אקבל את הסיפור ההוא. ועכשיו, סוף סוף, זה קרה.
אני מודה שכשפתחתי את הספר, לא ידעתי בדיוק למה לצפות. מצד אחד רציתי לקבל חיקוי של הסיפור של קטניס - עוד מסע הישרדות, עוד בריתות, עוד קרב מתיש מול זירה בלתי אפשרית. ועם זאת, ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם הספרים הקודמים של קולינס היו פנתר - הם חיסלו את הקוראים באבחה אחת, נשיכה בודדת בדיוק במקום הנכון כדי להעביר את המסר - אז הספר הנוכחי הוא דוב. הוא הולם בגיבוריו, ובקוראים, בכל מקום אפשרי: בחזה, בראש, בלב, בידיים. זאת התקפת דוב, והקורא מתחיל לדמם בשלב מוקדם מאוד. אבל קולינס בועטת בו גם כשהוא נופל לקרקע.
זה לא מספיק שהסיפור מתחיל ביום הולדתו של היימיטץ' - זה גם היום בו הוא נבחר להשתתף במשחקי הרעב.
זה לא מספיק שהוא נבחר למות במשחקים - הוא נבחר באופן בלתי חוקי בעליל.
זה לא מספיק שהמיועדים מכל המחוזות מובלים למותם - כעת הם מובלים באזיקים. (בדקתי, שום אזיקים ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
