ביקורות ספרים על הספר בית הממתקים - ספריה לעם #853

כשהגעתי לעמוד 100 בערך, חשבתי לעצמי: אנחנו עכשיו בחג הפסח, חג שבו אנו מציינים יציאה מעבדות לחירות. למה אני טורח להיות עבד של הספר הזה, ולהמשיך לקרוא בו אף על פי שאני לא מבין מה הוא רוצה ממני בכלל, וזה יהיה בזבוז של זמן יקר להמשיך לקרוא בו? נכון, אחותי המליצה לי עליו, והוא מקבל ביקורות טובות, אבל זה לא זה, הוא אוברייטד ברמות, ספר פלצני שמנסה לומר דברים גדולים ועמוקים ולהיות מיוחד אבל בפועל כתוב בצורה לא נגישה, המון דמויות שלא מובן מי הן ומה הן רוצות, ובכללי ספר שלא מובן מה שהוא רוצה, פשוט בזבוז של דפים על קידוש הפלצנות. גם ספרה הקודם, מפגש עם חוליית הבריונים, ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

לפי איך שעשו את העטיפה שלו אתם תחשבו שזה של ילדות בכלל לא תרימו אותו אז שתדעו שזה לא ככה. הזכרון שלי לא מה שהיה פעם אז היה לי קשה הסיפור הזה אפילו שבסוף אהבתי את זה. הבעיה של הזכרון זה שכל פעם מספרים לך על בנאדם אחר ואתה מצפים ממך שתזכור כל דבר שהיה עד עכשיו בשביל שתבין איך זה שעכשיו מספרים עליו קשור בזה שסיפרו עליו לפני חמישים שישים עמוד. אני אחרי כמה זמן הרמתי ידיים אמרתי אני יקרא את זה כמו סיפורים ואני יעשה את הבעיה הזאת של לחבר את הסיפורים בתור בעיה של הסופרת ולא בתור בעיה שלי. נראה לי היא קלטה את זה שבסוף באמת התאמצה בשביל שאני יבין איך כל הדברים ... המשך לקרוא

סימנטוב

ספר מבריק של ג'ניפר איגן, על מציאות חליפית שבה במקום רשת חברתית רגילה יש רשת שמאפשרת העלאת התודעה שלך ושיתוף במרחב הציבורי. מעין "מראה שחורה" פוגשת את ארצות-הברית של הזמן הזה. העלילה מפותלת ומתקדמת במישורי זמן שונים, כאשר אין "מספר כל-יודע" אחד שמארגן את העלילה. להיפך: איגן בחרה עלילה עם הרבה דמויות שמופיעות בזמנים שונים ומסופרת בקולות רבים ובטכניקות שונות (חילופי מיילים, טקסט רגיל, קובץ הנחיות תפעול לסוכנת חשאית), וצריך להיות מרוכז ובפוקוס להבין מי-זאת-מי ובקולו של מי מסופר הפרק הנוכחי. אבל זו הרפתקאת קריאה מעניינת ושונה מהרגיל. . ... המשך לקרוא

ג'ו הרעב