ביקורות ספרים על הספר כשאלוהים היה צעיר

ספר נהדר. יוכי ברנדס מנתחת דמויות תנכיות מוכרות מנקודת מבט שונה, אחרת, חכמה, מעניינת, יצירתית ולעיתים שובבה. אלוהים במרכז הספר והסיפור, מואנש וזוכה לאבחון ובחינה שונה ומרתקת. השפה קולחת, הסיפורים מרתקים, נקודת המבט שונה וחדשנית. יופי של ספר .... המשך לקרוא

נאלה

הספר הזה מעולה. למרות שיש לי כמה בעיות עם סגנון הכתיבה המעט-המוני ומתחכם של המחברת, זוהי קריאה מרתקת, מלאה דמיון ומעשירה בידע. התענוג של קריאת הספר הוא ההתקרבות למקורות, הגישה השכלתנית לתיאור המאורעות המסופרים בתנ"ך, הניסיון לקריאה משותפת של הפסוקים, וכמה תובנות שהמחברת חולקת עם הקורא. יש בספר הזה הרבה פנינים שהופכות את הקריאה לחוויה. מומלץ בהחלט... המשך לקרוא

דורון נחמני

למרות שזה לא מסוג הספרים שאני בדרך כלל קורא, וכנראה בגלל שאני לא קורא כאלה, התעניינתי מאוד. ספר מיוחד. ברנדס מפרשת חלקים מהתנ״ך בצורה שונה, ודרך זאת אנו מגלים את השינוי שעבר אלוהים מההתחלה. הרבה דמויות בתנ״ך שינו את אלוהים, אבל 7 דמויות שינו אותו משמעותית: חוה, קין, נח, אברהם, משה, אליהו ויונה. כל אחד גרם לשינוי אחר. בזכותם אלוהים התבגר, וברנדס מגיעה למסקנה שאם לא היו קורים השינויים - אולי אפילו לא היינו בחיים היום. כמובן לא אספר מה עבר אלוהים עם כל אחת מהדמויות כי זה יהרוס לכם את הקריאה. אבל יש לציין שאלוהים בספר הזה הוא שונה מאלוהים שאנחנו מכירים. י... המשך לקרוא

תום

פעם אחת, בתוך מעי גס של גוייתו הנרקבת והמצחינה של כלב מת מאד, התגדלה לה טיפת מים אחת, התגדלה עד מאד, עמדה ושאגה בקול גדול: "והרי אין אוקיינוס", ובטמטומה הוסיפה שני סימני קריאה: אחד עבור קהיון הלב, והשני עבור גסות הרוח. שמעוה הטיפות האחרות, והרכינו ראשיהן בעצב ובייאוש, גם קצת ברחמים, על טיפשותה של אותה הטיפה, המתגדלת מאד בעיני עצמה. "משעממת עד זרא", חשבו הטיפות בלבן, וקיוו עד לבלי קץ ליום שייתאדו, יתמזגו חזרה עם האוקיינוס הגדול (שאיננו, כך שבה וצווחה אותה טיפשה טורדנית), שכן כאשר יקרה הדבר, יחדלו סוף סוף מלשמוע את דברי ההבל של חברתן הקטנה ועדת חסידיה השוטים... המשך לקרוא

שוער הלילה

והרי אין אלוהים!! אלוהים הוא פרי יצירתו ודמיונו של האדם. בתנך, אלוהים הוא לא יותר מאשר דמות ספרותית שנועדה לשרת את תפישותיו של הכותב, ולשכנע אחרים שדעותיו של הכותב המסויים הן הנכונות, כי "כה אמר אלוהים". ומכיוון שבין הסופרים יש תפישות עולם שנות: יש כוהנים, ויש נביאים, יש מבית דוד ויש מבית שאול, יש ישראלים ויש יהודאים, ולכן כל אחד מביע את דעתו, לא כדעתו, אלא כדעת אלוהים. ולכן יש בתנך דעות שנות, ולדוגמה הסיפורים הכפולים: יש שני סיפורי בריאה, שני סיפורי מבול, שנים/שלושה סיפורים על מוצאו של אברהם, ארבע הבטחות שונות בגבולות שונים. יש שלושה/ארבעה נסחים שונים ... המשך לקרוא

יוסי נינוה

מתנצל מראש על ההשוואה אבל היא מתבקשת. לריצ׳רד דוקינס ויוכי ברנדס אין הרבה במשותף, חוץ מאהבתם לכתוב על אלוהים שזה מכנה משותף די גדול. הוא ביולוג מטיף מילטנטי נגד תכנון תבוני ובעד אתאיזם, והיא סופרת דתייה בעלת שני תארים בתנ״ך (יחד עם חינוך ויהדות). עולם הדת ואלוהים מהווים חלק גדול מחייהםֿ, רק משני קצוות מנוגדים. למה ההשוואה הזאת נחוצה? כי שניהם בעצם אומרים על אלוהים את אותו הדבר. למי שלא מכיר יש סרטון יוטיוב קצר בו דוקינס מתאר את אלוהים: https://www.youtube.com/watch?v=p4-uLI-Knx4 יוכי ברנדס מאנישה את אלוהים ומתארת אותו בספרה בעצם כמעט באותם מילים שדוקינס מתאר את א... המשך לקרוא

אור

בספר הזה אין סיפור על דמות. זה לא ספר פרוזה, אבל ההתייחסות לתנ"ך ולאלוהים היא די פרוזאית. יש בספר התייחסות לדמויות מסוימות בתנ"ך ולדיאלוג שלהן עם בורא עולם כאל דמויות בסיפור, שיש להן רצון וקשת התפתחות. למעשה אלוהים הוא גיבור הספר, ולטענת המחברת, יש לו קשת התפתחות שאבני הדרך שלה הם המפגשים עם ברואיו, נביאים ודמויות אקסצנטריות כמו אליהו ויונה. ברנדס לוקחת את הידע הרב שצברה בלימודי הת"נך שלה באוניברסיטה ובמקומות אחרים, ורוקחת ממנו מסע התפתחות של בורא עולם, משל היה דמות בספר הספרים. יש בספר הזה הסתכלות לא אורתודוקסית אבל כזו שנשענת על פירושים אורתודו... המשך לקרוא

תמר-מילים