ביקורות ספרים על הספר עת לחמול

# אני אוהבת לקרוא את גרישם. דרכו לספר סיפור מעניינת בעיני וגישתו הליברלית על רגישותו למיעוטים וחלשים מקובלת עלי. אני מוכנה ללכת איתו ולשקוע בסיפורו. סיפורי המשנה שהוא מספר לא משעממים אותי ואני תמיד שמחה להיות אנתרופולוגית של כורסה וללמוד על חייהם של אנשי הפריפרייה האמריקאית, שאם נוציא ממנה מספר ערים גדולות עם אוכלוסייה מפותחת, היא באמת דוגמה לחיים בעולם השלישי, אם כי באנגלית אמריקאית ועם קולה והמבורגר. הספר הזה מתנהל בעולם של ספרו הראשון המצויין של גרישם "עת להרוג" ומתאר את חייו של עורך הדין שהיה גיבור הסיפור. עורך הדין הזה ממשיך לחיות באותה עי... המשך לקרוא

yaelhar

שלום יקירי מה שלומך? שמי שרון ארנט, תענוג גדול עבורי לפגוש אותך, אנא צור איתי קשר ישירות למייל הפרטי שלי בכתובת ( sharonarnett23@gmail.com ) יש לי משהו הגיוני לדון איתך רק במייל ואני גם אשלח לך התמונות שלי, תודה ( sharonarnett23@gmail.com )... המשך לקרוא

arne

גרישם במיטבו...אבל עם כל הכבוד זה ממש דומה לשאר ספריו. מצד שני אי אפשר שלא להתפעל ממש מיכולת הכתיבה, השטף, המתח שהוא מחזיק בכל שלב ושלב של הסיפור. אורכו של הספר ממש לא הפריע לי - כל עוד הכתיבה טובה, מושכת, מותחת - מצידי אפשר היה להוסיף עוד התפתחויות - ככה זה כשנהנים מספר טוב. אין מה לעשות - אני גרופי שלו ואמשיך לקרוא עוד משלו. אם לצטט מתוך הספר "אם אהיה פעם בבעיה אשמח אם ג'יק בריגנס יהיה העורך דין שלי".... המשך לקרוא

רוני

גרישם הוא בדרך כלל הימור טוב וקל - יהיה ספר טוב, מעניין, אינטיליגנטי ומותח. אבל בהימורים - כמו בהימורים. לא תמיד מצליחים. במילים אחרות - מ-ש-ע-מ-ם. פשוט משעמם. אולי התוכן מעניין את החברה האמריקאית, אבל בקושי רב זחלתי עד עמוד 390 בערך - ונשברתי. צא ולמד - לא תמיד שם הסופר הוא ערובה לספר טוב.... המשך לקרוא

עומר ציוני

ווי, ווי, ווי, איזו התרגשות ואיזה כבוד - להיות הראשונה שכותבת סקירה על ספר באתר. באמת מרגש מאוד, גם אם לא מפתיע כי הספר הזה חדש. מה שיש כאן הוא מה שמצפים שיהיה כאן - מותחן משפטי שמתרחש בארצות הברית. אז אם משפט, שיהיה משפט עד הסוף. מצד ההגנה - יש כאן ספר חדש חדיש, אמנם הגיע מהספריה, אבל ישירות מהניילונים, עדיין עם הריח של בית הדפוס והטריות של הדפים שלא עברו התעללות של ידיים, של אוזני חמור, של פתיחה וסגירה ושל אכילה תוך כדי קריאה. מצד התביעה - הספר בעובי בלתי אפשרי. וכשאני אומרת בלתי אפשרי הכוונה שלי היא שהוא מונה יותר מ-500 עמודים בעברית, 553 למען דיוק, שזה ... המשך לקרוא

נצחיה