ביקורות ספרים על הספר הליכה על החוף
|
ספר נחמד לא מעבר.
סיפור חיים מורכב של 2 אחיות, וילה והארפר. על הטרגדיות שחוו בילדותן והתבגרותן ועל מה שהן חוות עכשיו.
100+ עמודים ושום דבר לא קורה, פרט לתיאור החיים שלהן עכשיו, היכרות עם כמה דמויות משנה מסביבן וזהו.
ההתפתחויות לאחר מכן מרגשות מדי פעם, לא מותחות כלל, הכל די צפוי.
המשכתי לקרוא בציפייה שהמחשבות שלי יתמששו וזה אכן קרה. חיכיתי לסיים כבר את הספר. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הספר זכה בתפאורה מהממת, הכל קורה בעיירת חוף בוושינגטון. 2 אחיות עם סיפור חיים לא פשוט, ועוד כמה דמויות נחמדות. עם זאת, עד עמוד 100 כמעט לא קורה כלום, ואז יש איזשהו פיק, מתח, דרמה ובאמת אי אפשר להפסיק לקרוא. אח"כ כשהמתח נגמר, רציתי כבר שהספר יסתיים, הכל היה צפוי. בקיצור, ספר נחמד, שנקרא במהירות.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים המרגשים שקראתי לאחרונה.
סיפורן של שתי אחיות קרובות שמנהלות את חייהן בעיירה ליד הים.
וילה היא הגדולה, מנהלת בית קפה שאחרי מות אמה לקחת את התפקיד של האחראית על אחיה ואחותה כי אביהם פנה לטיפה המרה.
הארפר היא האחות הקטנה. יפיפייה, ספורטיבית ששרדה מאבק בסרטן קשה.
הספר מתאר את חייהן, את מערכת היחסים הקרובה והנפלאה שבין שתיהן ואת הרצון להמשיך ולחיות לאחר המאבק בסרטן. לחיות ללא פחד למרות שתמיד קיים פחד פנימי שהמחלה תחזור.
אהבתי מאוד את הספר. תיאור הדמויות נפלא ומרגש.
מומלץ בחום... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את כל הספרים של דבי מקומבר שתורגמו. המוטיב שחוזר על עצמו בכל יצירותיה כולל הספר "הליכה על החוף": ים. כמו כן במבט חטוף על הכריכות של הספרים קודמים, בכולם מצאתי צילומי נוף של ים וגוונים כחולים. בדרך כלל הופעתו של "הים" בכל ספריה מהווה חלק בלתי נפרד מהעלילה.
מלאכת התרגום מצוינת והכתיבה של דבי בגובה העיניים. כל פרק מסופר על ידי דמות אחרת בגוף ראשון. הפרקים קצרים וקצביים וסיומם מהווה טריגר לקורא לא להניח את הספר מהיד.
הסופרת אינה מרבה בדמויות ולכן לרוב הן מוקפדות ומהודקות היטב.
הספר "הליכה על החוף" נכתב לזכרה של חברתה הטובה: רוברטה סטלברג שנפטרה... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר נפתח בפנייה מהסופרת אל כל מי שלוקח את הספר ליד, ומספרת לו את מקור ההשראה לכתיבת העלילה המרגשת הזו וזה לא רגיל. לרוב, סופרים בוחרים לכתוב דברים מסוג זה באחרית דבר, כשכבר התמסרנו לפרי עטם ועצם זה שמקומבר דווקא בחרה לפתוח בסיבה, העצימה את חווית הקריאה והחיבור לטקסט.
וילה לייקי היא אישה צעירה המנהלת בית קפה בעיירת אושנסייד במדינת וושינגטון. וילה איבדה את אמה כשהייתה צעירה, ומאז לקחה על עצמה את תפקיד האמא בבית. היא דאגה לאביה, לאחיה לוקס, לאחותה הקטנה הארפר ולכל צורכי הבית. הערצתי את דמותה הרצינית, המחושבת, המתחשבת ואת ליבה הענקי והאוב, אך בה בעת, כ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
