מרתה אלתס

מרתה אלתס

סופרת


1.
כָּל הַגְּדוֹלִים תָּמִיד עוֹקְפִים אֶת בֹּטֶן אוֹ מַסְתִּירִים לָהּ, וּלְבֹטֶן נִמְאָס. הִיא הוֹלֶכֶת לְטַפֵּס אֶל רֹאשׁ הָעֵץ הֲכִי גָּבוֹהַּ בַּגּ'וּנְגֶּל,  וְהִיא תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה לְגַמְרֵי לְבַדָּהּ. מָה כְּבָר יָכוֹל לִקְרוֹת?   אֶת בֹּטֶן, גִּבּוֹרָה שׁוֹבַת לֵב וּמְלֵאַת הַשְׁרָאָה, יָצְרָה הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּאַיֶּרֶת מַרְתָה אַלְתֶס (סַבָּא שֶׁלִּי), שֶׁסְּפָרֶיהָ תֻּרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת רַבּוֹת וְזָכוּ בִּפְרָסִים בֵּין־לְאֻמִּיִּים.  הַשִּׁלּוּב הַמֻּשְׁלָם בֵּין הַסִּפּוּר לָאִיּוּרִים הוֹפֵךְ אֶת חֲוָיַת הַקְּרִיאָה בִּסְפָרֶיהָ לַעֲשִׁירָה יוֹתֵר וּמְלֵאָה רְבָדִים וְהוּמוֹר אֵינְסוֹפִי....

2.
לְדֹב קָטָן יֵשׁ חָבֵר קָרוֹב בִּמְיֻחָד — סַבָּא שֶׁלּוֹ, שֶׁאִתּוֹ הוּא מְבַלֶּה אֶת הַשָּׁעוֹת הֲכִי מְהַנּוֹת. לִפְעָמִים סַבָּא לֹא רוֹאֶה טוֹב וְדֹב קָטָן נוֹתֵן לוֹ יָד, וְלִפְעָמִים סַבָּא רוֹאֶה דְּבָרִים מֻפְלָאִים שֶׁאֶפְשָׁר לְגַלּוֹת רַק דֶּרֶךְ הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ. וְגַם אִם מִדֵּי פַּעַם סַבָּא מִתְבַּלְבֵּל וְשׁוֹכֵחַ, דֹּב קָטָן מֵבִין שֶׁכָּכָה הוּא, וְכָכָה בְּדִיּוּק הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ! מַרְתָה אַלְתֶס הִיא סוֹפֶרֶת וּמְאַיֶּרֶת מָעֳרֶכֶת הַמִּתְגּוֹרֶרֶת בְּבַּרְצֵלוֹנָה וּבְלוֹנְדוֹן.    “קִסְמוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר נִמְצָא בָּאִיּוּרִים הַחֶסְכוֹנִיִּים וּבַשֶּׁקֶט שֶׁשּׂוֹרֵר בּוֹ.״   - הַנְּיוּ יוֹרְק טַיְמְס   “תֵּאוּר מְדֻיָּק וְחָזָק שֶׁל הַתְּלוּת הַהֲדָדִית הַמְּאַפְיֶנֶת אֶת הַקֶּשֶׁר הַחַם בֵּין יְלָדִים  לִמְבֻגָּרִים בַּמִּשְׁפָּחָה.״   - קִירְקוּס רִיוְיוּ...






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ