|
1.
|
|
מה קורה למי שמסתכל מקרוב במוות? חייו ממשיכים. בחוץ עוברות מכוניות, חולפים עננים, בפנים הילדים מבקשים לאכול, לדבר, להבין. אבל אתה נזכר במשהו, או במישהו, ורוחות רפאים דוחקות בך. סיפור ועוד סיפור. בשביל להירפא, בשביל להינחם. אין בית ללא רוחות רפאים.
עידן צבעוני מאבק את חדרי חייו הפרטיים ומגלה בכל פינה את מקומו החמקמק של המוות. בספרוּת, במציאות, בכל הדברים שמונחים ככה, סביבנו, וסופם להיגמר. אנחנו כאן כדי לספר, שרים ביום ונזכרים בלילה, יודעים שמה שהתחסל, התחסל רק לכאורה. דודה אילנה-רגל-קרושה, כשאנו נזכרים בה, אין לה סרטן. ריחות הבית של דודה גניה ממלאים עכשיו את הבית שלנו, כשאנו נזכרים איך נלקחנו לשבעה שלה. אנחנו מחזירים למתים את נשמתם בחמלה. מקננים ומקוננים.
בטכניקה מרהיבה בחוכמתה טווה צבעוני קולאז´ עצום ודחוס של זיכרונות ורגעי הווה המקפלים בתוכם איזה מוות. המוות לעולם יישאר על-זמני, חוצה גבולות, כי הכתיבה מסוגלת להקים מתים לתחייה ולהפיח בהם רוח חיים. רפאים בכל מקום מגולל פרוזה קולאז´ית שובת-לב ומיוחדת במינה. ספק אם קראנו עושר כזה של גילומים שונים ומגוונים על אודות מקומו של המוות בחיינו, גילומים המפיצים את עצמם אלה באלה ובתוכנו, כשאנחנו משכנים בהם את זיכרונותינו שלנו. לא רק מחוזות מוסתרים של אימה וחרדה נחשפים כאן לעיני הקוראים, אלא גם המסתורין שמזמנת לנו העברית, על שכבותיה האבודות והטמירות....
|
2.
|
|
סטודנט לשפות עתיקות עובד לפרנסתו בבית חולים פסיכיאטרי. לילה אחד, לפני משמרת, הוא משוטט ברחובות העיר הסבוכה והמסויטת. ראייתו מטושטשת. הוא מגיע אל בית העלמין, שם הוא מאמין שיוכל להתאבל על משהו, גם אם המשהו הזה טרם נקבר. אחר כך הוא מתייצב במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה ומנסה לעזור לחוסה בשם שרה. שרה עברה ניתוח להסרת סרטן מהרחם, אבל היא אפופה בהזיה של הפלה. ניסיונותיו לסייע לה ולהבין אותה כושלים. הוא מפנים לתוכו את הכאב שלה, את טראומת החשמל שלה. למרות שרשתית העין שלו פגומה, נדמה שהוא דווקא מצליח לראות מרחבים אחרים, לדווח מתוך הנפש פנימה. אבל אוזלת היד משתלטת עליו, הוא מרגיש אשם. הוא מחליט לעזוב את המחלקה ונסוג אל שפת הים, מובס.
הרשתית היא יצירה לילית, עירונית ואחוזת תזזית הכתובה בתנופה יוצאת דופן שבין פרוזה שירית, לשון נבואית ודו"חות מקצועיים של טיפול. במרכז היצירה ניצב חוסר היכולת לסייע ולרפא, המוליד אשם ובושה. שני סוגים של המולה נגלים כאן: טירוף מתוך הנפש וטירוף מרחבי; לשניהם אין מזור ושניהם ללא סוף. גיבור הספר מתקשה לראות, ולכן מתקשה לייצג את מה שקורה בחוץ – כפועל יוצא מזה אנו נתקלים בדיווח עז מבע על המתחולל בפנים.
עידן צבעוני, אשר זו לו יצירתו השנייה בפרוזה, פורש רשת של שאלות הקשורות לדבר הזה המכונה שיגעון: האם אפשר להבין אותו? האם יש לו מענה? ומהם גבולות האמפתיה? מערכת היחסים הסבוכה המתוארת בספר, בין הסטודנט הצעיר לשרה, נבללת בין גוף לגוף עד שאי אפשר להבחין היכן החיץ. קריאה בספר הזה תזמן רגעים של אימה ושל חמלה, של צליל מתוזמר ושל רעש בלתי מזוהה....
|
3.
|
|
קורפוס כריסטי מציע יקום טקסטואלי מסועף ומרובד, עתיר הערות שוליים המציעות טקסט צל לצד הטקסט המואר. ביקום זה כל מחשבה פשוטה היא אשליה, כל מה שחי הוא מדומיין-שפה. זהו ספר הכתוב בלשון דחוסה, פרטית, המבקשת להעמיק ולהרחיב. בבסיסו התעקשות לקיים דיאלוג עם יצירות תרבותיות שהותירו חותם במחבר. צבעוני מטה אוזן לקולות עתיקים, עובר התגלות בתיאטרון כשהוא נפגש במדיאה ובאיפיגניה, מתחקה אחר אסוציאציות פרטיות ומתעתעות לנוכח צפייה בסרט "מושל הלבנט", מפעיל התבוננות רגשית בחזיונות תעתועים שמוצגים על במה, חושב על גופים קדושים, על הגוף-טקסט של כריסטוס והיקשרותו למרחב היודו-פלסטיני, על נבואות נקמה שקולותיהן עדיין רודפים אותנו; צבעוני מדמיין מרחבים אוטופיים שנבראו לאחר אסונות, ולצד זאת עומד על חשיבותן של אהבות אסורות שהותרו מכבליהן.
קורפוס כריסטי מאגד ארבע מסות, כולן עוקבות אחר מפגשים בין כוחות המניעים את המבט ובין כוחה המתעתע של השפה. המבט עוקב אחר הסתעפות עולה של סמלים ואסוציאציות, ואילו השפה מאתרת מבני משמעות סמויים. הפרק הראשון דן בשתי הַמְחָזוֹת, של "מדיאה" ושל "אדיפוס בקולונוס", על ידי אנסמבל אורקל. קולה של האורקל נשלח מן העבר ואין אפשרות שלא להיענות לו, לשוחח עם "העתיקים" ולגרום לברק הנסתר של הנבואה לזהור. הפרק השני עוסק במחזהו של יוסף מונדי, "מושל יריחו", כפי שעובד לסרט הקולנוע "מושל הלבנט" בידי חסן אגבריה ומיכל גורני, ובמרכזו דמותה החצויה של לילה, חצי ערבייה חצי יהודייה, תקוות חוט השני של המחבר. הפרק השלישי מוקדש להתבוננות אמפתית בהמחזת "איפיגניה" על ידי אנסמבל אורקל, תוך כדי התרכזות בדמותה של איפיגניה-ישועית הממוסמרת לצלב. הפרק הרביעי עוסק בשני סרטים של אגבריה-גורני: "אוטופיה 2084" אשר מדמיין מרחב ערבי-יהודי משותף, פוסט-אפוקליפטי, ו"הנעצבים" אשר עוקב אחר יחסי קרבה עדינים הנרקמים בין ערבי ויהודייה באי יווני.
עידן צבעוני הוא מבקר ספרות, מסאי, סופר ועורך ראשי של הוצאת רסלינג. ערך (בשיתוף עם יצחק בנימיני) את אסופת המאמרים "עבד, התענגות, אדון – על סאדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה וביקורת התרבות" (רסלינג, 2002); פרסם שני ספרי פרוזה: "רפאים בכל מקום" (ידיעות ספרים, 2017), "הרשתית" (אפיק, 2019)....
|
4.
|
|
ספרו החדש של עידן צבעוני, בזכות הלבנטיניות, מבקש לברר את הרלבנטיות התרבותית-פוליטית של המסמן לבנטיני בישראל של המאה ה-21, כל זאת בתנאים בלתי אפשריים של מרחב ישראלי אולטרה-לאומי מדמם, ואי לכך מבעד לפצעו-סבלו של הדור הנוכחי אשר הכיבוש הוא אחד מסימניו. כפועל יוצא מכך ישנו קושי לראות באופק הפרדה אזרחית בין ישראל לפלסטין, אבל גם אופק דו-לאומי ללא פרקטיקה של אפרטהייד אינו בגדר האפשר. בעקבות ההמשגה של ז'קלין כהנוב, בזכות הלבנטיניות מבקש לחזור למסמן לבנטיני תחת הגיונו של שיח א-זהותני המאפשר את המבט הכפול הנתון בסבך יחסי משיכה-דחייה ליבידינליים, הן למערב והן למזרח, מבלי שהאחד יוציא את האחר.
הלבנטיניות כפי שמוצגת בספר זה היא יותר מכול משאלת לב חרדה, רוח נומדית א-טריטוריאלית שמחפשת אך לשווא מנוחה במרחב אלים ללא-נחת. כמהגרת עבודה ארעית היא מנדידה את עצמה ממקום למקום, מפיצה את שמה גם במזרח ברלין; שם, במקום הבלהות של העבר ה(לא)רחוק והרודפני, פלסטינים, ישראלים, טורקים וסורים יכולים להשכין שלום בינם לבין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם שצללו בזמן. לצד זאת הלבנטיניות נכתבת מתוך דאגה לעתיד המרחב (המזרחי) הזה; היא אינה תרה בהכרח אחר היתכנות פרוגרמטית אלא פורחת באוויר כהרהור אינטימי פנים-תרבותי.
חלקו הראשון של הספר הוא המסה בזכות הלבנטיניות; חלקו השני מאגד 13 שיחות עם חוקרי תרבות ממגוון תחומים סביב הרגישות הלבנטינית: ליאת ארלט סידס, ניסן שור, קציעה עלון, יוסי סוכרי, עדי שורק, עופר נורדהיימר נור, חוסני אלח'טיב שחאדה, דוד גדג', מרחב ישורון, רונית פלג, יצחק בנימיני, טלי חתוקה, רפאל זגורי-אורלי.
עידן צבעוני הוא מבקר ספרות ועורך ראשי של הוצאת רסלינג. ערך (בשיתוף עם יצחק בנימיני) את אסופת המאמרים "עבד, התענגות, אדון – על סאדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה וביקורת התרבות" (רסלינג, 2002); ספרו "קורפוס כריסטי: תיאטרון ארכאי וקולנוע ישראלי-פלסטיני" ראה אור ברסלינג (2023)....
|
|