דוני אחדות היה ילד קשה ואז נער קשה. תעלול שיצא מכלל שליטה שיגר אותו ללונדון, אל הפאנק והסמים. אבל שני סודות כבדים – חורים שחורים ממש – עוד ימשכו אותו בחזרה ארצה, אל היישוב הפסטורלי שבו יהפוך הסיפור הזה לטרגדיה יוונית ממש.   בבית השכן ממתינה נל היפה.   לא רחוק, על ההר, ממתין הכפר.   ברקע, קב"ט עצוב ושני בריוני היפ־הופ מנופחי שרירים כבר משמנים את כלי הנשק. וגבר אחד עם עיני תכלת מושך בחוטים ואינו יודע שהם מתהדקים סביב צווארו.   ספר הביכורים של המוזיקאי איגי דיין הוא יצירה יוצאת דופן בעוצמתה ובאיכויותיה, חסרת רחמים אך מלאה חמלה: יצירה ספרותית ראשונה, פרועה ומענגת של אמן בשל, שחדוות הגילוי המשולחת של המדיום החדש ניכרת בה לצד ידו הבוטחת ואוזנו הרגישה.   "חוָה הוא ספר ביכורים בשל, מפתיע בכוחו ובטיבו. ספר שאוחז בקורא באופן גופני ממש: לופת, מושך, מרעיד, מלהיט, מכווץ, מעורר, ובכל פעם איבר אחר".      -מאיר שלו   "לאיגי דיין יש קצב כתיבה מסחרר ועוצר נשימה (כמו של מתופף־על...), השפה שלו מרתקת ועשירה, והסיפור שהוא רוקם מעורר השתאות במקוריות ובמורכבות שלו". -אהוד בנאי...

היא התייצבה בדיוק מאחורי ראשי, בלב המת של שדה הראייה. התיישבה ואור קטן נוסף נדלק. עצרתי את נשימתי. לבי קפא ואז החל שועט. בראשי התגוששו ניחושים נוראים עם ניחושים איומים. לא, אלוהים, מה זאת הולכת לעשות עכשיו?! ואז באו המילים. קול זך שכמוהו לא שמעתי מימיי. את גיבור הספר – בעל בית דפוס לשעבר, אלכוהוליסט, אב כושל – אנו פוגשים ביומו האחרון, אם לא אחריו. רק בערוב ימיו הצליח למצוא שלוות נפש. עשרות שנים נדרשו לו כדי להשלים עם עצמו ועם יקיריו, לעצור את תנופת הכעס והצער, לסלוח, לשמוח. אז, ככל שהספר מתקדם מעמוד לעמוד, חייו נפרמים לאחור. האהבה והזעם, האמון והבגידה תופסים זה את מקומו של זה בסיפור חייו ובסיפורי חייהם של אהובתו, של אשתו לשעבר, של בתו ושל חברי נפשו. איתם אנו מעמיקים ומגיעים עד השורש. איתם אנו לומדים על אושרו ועל סבלו, על מה שמצא ועל מה שאיבד, על הטרגדיה המשפחתית שפקדה אותו ועל מי שהיה אחראי לה מאחורי גבו, בלא ידיעתו, מרוב אהבתו....