בחצי המאה שחלפה מאז כבשה ישראל ב-1967 שטחים בגדה המערבית, את חצי האי סיני ואת רצועת עזה ורמת הגולן, כיסו דורות של אנשי צבא, מתיישבים, אדריכלים, מתכננים, פוליטיקאים ומשפטנים את מפות השטחים הכבושים בנקודות, קווים ושטחים במטרה לעצב מחדש את פני הארץ. אלה הם אפוא האדריכלים בספר זה. הם קבעו בסיסים ונקודות יישוב, התוו חזיתות, גבולות וחומות הפרדה והגדירו שטחים צבאיים, אדמות מדינה ואזורי חיץ. אולם, כפי שמראה החוקר והאדריכל איל ויצמן בספר פורץ-דרך זה, כדי להבין לעומקו את המרחב החדש לגמרי שיצרה ישראל בשטחים הכבושים, אין די בייצוגים הדו-ממדיים הרגילים. הארכיטקטורה של מפעל הכיבוש, השליטה וההתיישבות האדיר שכוננה ישראל בשטחים הכבושים היא תלת-ממדית, מרובדת, גמישה, כאוטית, ועם זאת מתוכננת להפליא. היא צומחת מבטן האדמה, שם היא יונקת את מאגרי המים התת-קרקעיים, תרה אחר ממצאים ארכיאולוגיים וחופרת מנהרות; היא מעצבת מחדש את פני הקרקע, הורסת ובונה, נתלית בחוקי הקרקע העות'מאניים ומנצלת את הטופוגרפיה הטבעית, ומייצרת טופוגרפיה מלאכותית חדשה באמצעות מערכת מסועפת של מחסומים, מכשולים וחומות, כבישים עוקפים, גשרים ומנהרות, ולמעשה בונה מעין ארץ רב-מפלסית (אך חד-סטרית) שבה נכבש גם המרחב האלקטרו-מגנטי המרשת את פני הקרקע באנטנות (שבמהרה עתידות להפוך למאחזים), והמרחב האווירי והחללי שוקק כלי טיס בלתי-מאוישים, מסוקים, מטוסים ולוויינים שמקיימים שגרה מתמדת של שליטה, מעקב ותקיפה. ״ארץ חלולה״ עוקב אחר התפתחותם של הרעיונות הארכיטקטוניים שסייעו, כפי שטען קצין ישראלי בכיר, להביא את הכיבוש הישראלי ״לרמה של אמנות״: כיצד חוק עזר עירוני שנקבע על ידי מושלה הצבאי הראשון של ירושלים מטעם המנדט, רונלד סטורס, אפשר לישראל להפוך את אבן הגיר לדבק הקדוש שיאחה את קרעי ירושלים המאוחדת; כיצד חילוקי הדעות האסטרטגיים בין הגנרלים על אופני ההיערכות הצבאית מול הצבא המצרי בתעלת סואץ השפיעו על מדיניות ההתיישבות בגדה המערבית; כיצד עשה הצבא שימוש בתיאוריות פוסט-מודרניות רדיקליות כדי לרענן את תורות הלחימה שלו; ובעיקר כיצד, בתוך חמישים שנה, הפך מפעל הכיבוש הישראלי לצורה מתוחכמת ויעילה של אפרטהייד אנכי. ארץ חלולה ראה אור לראשונה באנגלית ב-2007. בזכות כתיבתו של ויצמן, שמשלבת תחקיר עובדתי, מחקר תיאורטי והיסטורי ופעולה יישומית בשטח בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם, נחשב כיום הספר לאחד הטקסטים החדשניים והמקוריים ביותר שנכתבו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט ועל המרחבים החדשים של המאה ה-21 בכלל. המהדורה העברית של הספר כוללת אחרית דבר מ-2017 הבוחנת את התפתחות מפעל הכיבוש בעשור שחלף מאז התפרסם לראשונה, שבמהלכו כמעט הוכפלה אוכלוסיית המתיישבים בשטחים הכבושים....

בספר סף המדבר, קו העימות בוחן איל ויצמן את עקירת הבדואים מהנגב הצפוני מנקודת מבט ייחודית. בניגוד לגבולות אחרים שמקיפים את ישראל/פלסטין ומשסעים אותה, סף המדבר אינו מסומן בחומות וגדרות, אלא מתקדם ונסוג בתגובה לשינויי אקלים, ולמדיניות עיבוד קרקעות, עיור וייעור, נישול ויישוב הנובעת מהם. בעוד שמקובל לראות בשינויי האקלים תוצר לוואי של הפיתוח המודרני, ויצמן טוען שאידיאולוגיית “הפרחת השממה“ היתה מאז ומתמיד מטרה מוצהרת, שחרצה את גורל הבדואים שחיו לאורך סף המדבר עשרות ואף מאות שנים. ויצמן ממפה את סף המדבר מהתקופה העות‘מאנית ועד ימינו, ומראה כיצד כובשי הנגב השונים התאמצו להדוף לאחור את קצהו הצפוני כדי להרחיב את שטחי העיבוד ולהכפיף למרותם את תושבי המדבר. לשם כך הם ניהלו מתקפה מתואמת נגד סף המדבר ויושביו. אך בעוד הבדואים נסוגים מפני כוחה העדיף של המדינה, המדבר משיב בשנים האחרונות מלחמה שערה. הספר מהווה מזיגה מרתקת של סיפור בלשי, תיאור היסטורי וניתוח מדעי. בעזרת תצלומי אוויר, מסמכים, מפות ועדויות משפטיות הוא משרטט קו שלאורכו ניטש עימות מתמיד בין כובש לנכבש, בין כוח הזרוע לאיתני הטבע....