הספר הוא מונוגרפיה מקיפה ראשונה על ר` אברהם ישעיהו קרליץ, ה`חזון איש` (1953-1878), שנודע כמי שהתווה את דרכה של היהדות החרדית בתקופה המכרעת שלאחר השואה וקום המדינה. החזון איש הגיע לארץ ישראל ב-1933 והתיישב במושבה הקטנה בני ברק, שבאותם הימים הייתה בה רק ישיבה אחת. בתוך שנים אחדות הוא היה למנהיג הרוחני הבולט של היהדות החרדית, ובני ברק הפכה, במידה רבה בזכותו, ל`עיר התורה`. כבר בשנות השלושים הביע את התנגדותו להיתר המכירה בשנת השמיטה ולחליבה בשבת. באותם הימים הוא פיתח את הקו האידאולוגי הפרגמטי שלדעתו צריכה היהדות החרדית לאמץ: לא התבדלות פוליטית, אלא התבצרות תרבותית סביב מוסדות הדת והחינוך. בשנות הארבעים כבר בלט בפולמוסים ההלכתיים על השיעורים (המידות), על זיכרון השואה ועל החשמל בשבת. לקראת קום המדינה סירב להורות לעסקני אגודת ישראל כיצד לנהוג בה, אך גילה כלפי המדינה הסתייגות ברורה ונחלץ למאבק סוער נגד גיוס הבנות לשירות לאומי, שלדעת רושמי תולדותיו הביא לבסוף לפטירתו. במקביל הוא עודד פתיחה של מוסדות תורה ברחבי הארץ, ואף נפגש פגישה היסטורית עם ראש הממשלה דוד בן גוריון. הספר מציג ומנתח את פועלו של החזון איש בכל התחומים שבהם הטביע חותם: קורות חייו בליטא ובארץ ישראל, יסודות השקפתו ואמונתו, פולמוסו עם תנועת המוסר, עמדותיו בעניינים ציבוריים והתמורות שחלו בהן, ופסקים נבחרים מיצירתו ההלכתית הענפה. מתוך כל אלה נבנית דמותו ומתאפשרת הערכה כוללת של השפעתו על החברה החרדית ועל היצירה ההלכתית עד ימינו. הספר פותח צוהר אל החברה החרדית בישראל באמצעות אחת מדמויות המופת שלה, ולפיכך העניין בו נוגע לכל מי שמבקש לעמוד על תפיסות היסוד ותהליכי העומק של חברה זו. ...

היהדות החרדית הולכת וכובשת לעצמה מקום ונוכחות בחברה הישראלית. מקהילה קטנה שנתפסה ככת ורק מעטים התעניינו בה היא נהייתה אחת הקהילות המסוקרות והמסקרנות ביותר בארץ. ההצדקות לכך ברורות: קצב הגידול של הקבוצה מדהים; השונות שבין אורחות חייה ובין המקובל על הרוב הישראלי גדולה ביותר; ההשפעה שלה על המרחב הציבורי ועל הפוליטיקה הישראלית בולטת מאוד; ומערכת היחסים שבינה ובין הרוב הישראלי הלא חרדי מתאפיינת אפוא בקשיים ניכרים. ואולם בתוך מבול החומרים האקטואליים מחבר ספר זה מבקש להציג את העולם החרדי בחתכי רוחב ועומק. הוא מציג את ״מפת״ היהדות החרדית לסיעותיה השונות — חסידים, ליטאים וספרדים - ועוסק ביחסה של החברה החרדית לסוגיות רעיוניות מרכזיות הנוגעות לחיי כולנו: למדינה, לדמוקרטיה הישראלית ולגיוס לצבא. בכל אחד מן הפרקים הוא סוקר בקצרה את שורשיה ההיסטוריים של הקהילה הנדונה ומגיע עד ימינו, תוך כדי הבחנה בין הגוונים השונים שיש בתוך היהדות החרדית עצמה בעניינים שונים.   הספר כתוב מתוך גישה ביקורתית — אך מכבדת. המחבר מבקש לשלול את דימוי החרדים כגוש אחיד וסגור ולהראות שיש בו גוונים ואף מצביע על הגורמים השונים שמתוכם נוצרו גוונים אלה, בין הרוחניים ובין הארציים. המחבר מבסס את טענותיו על נתונים ועל מחקרים מעמיקים, ועם זאת ספרו מנוסח בשפה קולחת ושווה לכל נפש, שאינה מחייבת את קוראיו בידע מחקרי קודם. הוא מבקש לתת תמונה מקיפה, יסודית ומועילה.   פרופסור בנימין בראון הוא מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. עוסק ביהדות החרדית לגווניה, ובעיקר ביצירתה התורנית: הלכה, הגות, מוסר, חסידות והשקפה. מספריו: החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית (2011) תנועת המוסר הליטאית: אישים ורעיונות (2014)....

פרופ' אביעזר רביצקי הוא מהאישים הבולטים ביותר בחיי הרוח במדינת ישראל בדור האחרון. מנהיגותו משתרעת על תחומים רחבים של תרבות, מחקר ומחשבה, והיא באה לידי ביטוי הן במרחב של העשייה הפוליטית-הציבורית הן במרחב של המחקר וההוראה האקדמיים. עולמו הרוחני והמעשי נע בין שני מרחבים אלה במתח מתמיד. נושאי דת ומדינה, יהדות ודמוקרטיה, תרבות ציבורית ומחקר עיוני של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה - כולם מסעירים את עולמו, מושכים אותו לכיוונים שונים ומַפרים זה את זה מכוח ניגודיהם. פרופ' רביצקי אינו יכול להפריד בין העולמות, והודות למיזוג זה הפך לאחד מגדולי החוקרים של מחשבת ישראל ולאחד האינטלקטואלים הבולטים של זמננו. קובץ המאמרים שנאסף לכבודו עוקב אחר מתח זה ופורשׂ את העושר הטמון במחקר שמהותו היא תנועה מתמדת בין שני המוקדים - הפוליטי וההגותי. הספר מתחקה, בין היתר, על טיבם של מושגי יסוד פילוסופיים, דתיים ופוליטיים, כגון: סליחה, מחילה, משיחיות, אנרכיזם, שוויון ודת טבעית; ונידונות בו משנותיהם הפוליטיות של אישים כמו רבי משה נרבוני, ר' יצחק אברבנאל, רס"ג, הרמב"ם, הרלב"ג, ר' אברהם אבולעפיה, הרמח"ל, הרב שך, רבי אלחנן וסרמן, ישעיהו ליבוביץ, ברנר ור' בנימין, החפץ חיים והרב קוק. האסופה שלפנינו מחזיקה בין דפיה את מאמריהם של בכירי ההוגים והחוקרים בתחום מחשבת ישראל - תלמידים ועמיתים של פרופ' רביצקי. מחברי המאמרים אינם עוסקים רק ביצירות הרוח של העבר אלא גם בסוגיות המעסיקות את ההווה היהודי והישראלי. באסופה גם סקירה מחקרית על הגותו של פרופ' אביעזר רביצקי וכן מאמר על דרכו ואישיותו, מפרי עטם של ארבעת ילדיו....

למרות שאינה מוכרת במיוחד בציבור הרחב, תנועת המוסר היא אחת התנועות החשובות ביותר שהתפתחו באורתודוקסיה היהודית במזרח אירופה. היא הציבה את טיפוח ה'יראה', כלומר תיקון המידות ועיצוב האישיות, לצד הערך של לימוד התורה. מורי התנועה הורו לעקור את המידות הרעות - הגאווה, הכעס, הקנאה, התאווה, העצלות ודומיהן - ולטעת במקומן מידות טובות: ענווה, סבלנות, 'עין טובה', הסתפקות במועט, זריזות וכיוצא בהן, וכל זאת בעזרת ספרי המוסר הקלסיים של המסורת היהודית. על אף הבסיס הרעיוני המשותף לכל בעלי המוסר, הלכה התנועה והתגוונה ככל שקנתה לה אחיזה והשפעה בישיבות ליטא. היא פיתחה זרמים שונים בעלי דגשים שונים - החל מזרם נובהרדוק הרדיקלי, בעל הדימוי ה"בוהמי", שחינך לחשד-עצמי פסימיסטי ולביזוי העולם הזה, וכלה בזרם סלובודקה בעל הדימוי ה"בורגני", שטיפח אופטימיות ומתינות הליכות. ספר זה הוא החיבור הראשון הבוחן את הגותם של אישי התנועה לכל אורך תולדותיה - מראשיתה בליטא של אמצע המאה ה-19 ועד לישראל של תחילת המאה ה-21, תוך עמידה על הרלוונטיות של השאלות שהעסיקו אותם ועד לשיח הרעיוני הרחב יותר של ההגות היהודית. פרופ' בנימין בראון מלמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עוסק במחקר האורתודוקסיה היהודית לגווניה – חסידים, ליטאים וספרדים – הן במגמותיה הרעיוניות הן ביצירתה ההלכתית. בין חיבוריו: 'החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית' (תשע"א). ...

בעשורים האחרונים החברה החרדית עוברת תמורות ניכרות בכמה היבטים מכריעים: גברים חרדים רבים יותר יוצאים לעבוד; החינוך החרדי הולך ומתגוון, ובשוליו מתרבים דגמים פתוחים יותר; התקשורת החרדית נעשית חופשית יותר, אם כי עדיין כפופה למנגנוני לחץ לא מעטים; האישה החרדית מודעת יותר למקומה בביסוס הסדר החברתי הקיים; האפליה העדתית צפה ביתר חריפות; החוזרים בתשובה תופסים בהדרגה את מקומם כמגזר עצמאי למחצה; היוצאים בשאלה מתרבים, וכך גם הנוער הנושר, המידרדר לא אחת למעגל העבריינות; וההתיישבות החרדית בפריפריה הופכת למנוף התפתחות באזורים החדשים, אך במקרים מסוימים גם למוקד של מתיחות. בד בבד מסתמנות תמורות ביצירה החרדית: גוונים חדשים בלמדנות ההלכתית, ובעיקר בפסיקה ההלכתית, ויריעה הולכת ומתרחבת של ספרי הגות ומחשבה מוסיפים תוצרים חדשים לארון הספרים היהודי התורני. כדרכה של חברה שמרנית, שום תמורה מן התמורות הללו אינה מתרחשת במהירות, ובוודאי לא בתנופת התלהבות מהפכנית. החרדים משתנים רק "בדיעבד", כשאין ברירה, ומי ששואפים לשינויים "לכתחילה", מתוך עמדה אידיאולוגית, נפלטים בדרך כלל ממעגל הלגיטימיות, או לכל הפחות נעשים חשודים. ואולם גם הם משתנים, כי אחרת אי אפשר. השינויים האלה אינם נוגעים רק "להם". ככל שהיהדות החרדית מתחזקת מבחינה מספרית, חברתית ופוליטית, כך השינויים שקורים "אצלם" נוגעים לכולנו. בשינויים הללו יש להתבונן, מצד אחד, במבט מפרק, הבוחן כל חתך לעצמו, ובה בעת, מן הצד השני, גם במבט מרוכז, המלכד את כל החתכים לתמונה שלמה. את זאת מבקש הספר הנוכחי להשיג. לאחר שהספר מדריך לחברה החרדית הציג את הגוונים הקבוצתיים ואת ההשקפות השונות שביהדות החרדית, בניגוד לדימוי השחור אחיד שלה, הספר שלפנינו מציג את הדינמיות המאפיינת חברה זו, הפעם בניגוד לדימוי הקפוא והמאובן שלה. גם ספר זה, כקודמו, כתוב במתודה אקדמית, המבססת את הטענות על נתונים, ועם זה מנוסח בשפה קולחת ושווה לכל נפש, בלא צורך בידע מחקרי קודם. פרופ' בנימין בראון הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומלמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עוסק ביהדות החרדית לגווניה, ובעיקר ביצירתה התורנית: הלכה, הגות, מוסר, חסידות והשקפה. מספריו: "החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית" (2011); "תנועת המוסר הליטאית: אישים ורעיונות" (2014); "מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים" (2017); "כספינה מיטלטלת: חסידות קרלין בין עליות ומשברים" (2018)....