בשנת 2033 הדמיונית נפגשים ילדיו המבוגרים של אליעזר (לונקה) גוטליב, מחבר וגיבור ספר זה, לרגל אזכרה שנתית שנערכת ליד קבר הוריהם. הכיתוב שנחקק על מצבת אביהם, לבקשתו, "איש שמיצה את חייו עד תום", מצית בהם דחף לפרשו. את הפירוש הם מחפשים באמצעות נבירה במסמכים ישנים שנשמרו בבית המשפחה - אולי מהם יבוא הפענוח. תחילת צלילתם אל מצבור הדוקומנטים מגלה את הפְרס על מפעל חיים שקיבל אביהם, ואת התהיות שהציפו אותו על אודות החומרים המרכיבים אדם שהוענק לו הפְרס. המשך מסע החיפוש - של הבת והבן בעתיד ושל אביהם בעבר ובהווה - הוא‑הוא הספר המסוּפּר מכאן ואילך; הוא שמשרטט בין הדפים, בדילוּגים חינניים בין תקופות ומקומות, את דמותו של לונקה, את שורשיו וילדותו ברוסיה ופולין, את לידתו מחדש בקיבוץ בישראל, את התפתחותו מילד גלוּתי לצבּר לתפארת, את שנות שירותו בצבא הסדיר, את תפקידיו כקצין מודיעין בצבא קבע, את חייו האזרחיים שבמרוצתם היה ללוחם בשחיתויות ולמען מינהל תקין, את חייו האישיים הטבולים בטרגדיות משפחתיות, את השקפת עולמו ההומנית, את כאבו על הדרדור המוסרי במדינה, את געגועיו לישראל האהובה, את פילוסופיית חייו הערכּית....

כשאני נפרד מעצמי, רואה את קצה האופק שלפני כן לא הכרתי שהיה נסתר ולא ידעתי, מאחרי האופק דבר מה מסתתר ואולי קיים משהוא אחר... אדם מזדמן הוא ספר נוסף פרי עטו של אליעזר (לונקה) גוטליב. קדמו לו יונק דבש וכיסופים, שתול על מים וספרי שירה שפורסמו בשני העשורים האחרונים. באמצעות סיפור חוויות חייו נגע המחבר בספריו הקודמים בהוויית החיים ובמשמעותם, כפי שעיצב אותם ממבט צופה פני עתיד על סמך ניסיון עברו כישות ששמה "אדם". הפעם, בערוב ימיו, בפרק תבונת הזקנה, המחבר מפתח דיון פילוסופי על משמעות החיים מתוך הסתכלות בעברו. המחבר מפתח דיון תמציתי עם חלק מגדולי הפילוסופים וחוקרי החיים שעימם יש לו הסכמות ואי־הסכמות. מוקד הדיון נוגע למציאות הפיזית כפי שהיא כנגד אשליית המציאות המדומה של האדם. את הספר כתב לאחר עריכת תחקיר מקיף הכולל קריאת ספרות מקצועית והאזנה להרצאות מפי מומחים מקצועיים בתחומם ובעזרתו הגיע לתובנות על אודות מהות האדם, משמעות חייו והמשמעות בחייו....