גדי הוא צבר, בן הדור השני לתקומה. שש להיות חייל. שש לקרב, ומאמין כי טוב למות בעד ארצנו. רק תנאי אחד הוא מציב לעצמו: לא למות בתול. גיוס "מאו מאו", מאי 1957 לחיל השריון מביא עמו מציאות חדשה של שׂררה, אימונים ורעות . בתוך כך גדי מחזיק עין פקוחה וראש קטן – להיעלם ככל האפשר משרירות ליבם של מפקדים. וברקע החופשות, הערגה לגוף אישה, לקרבה, לאהבה. ופתאום זו מרים, קרן האור שהבליחה ללב חייו. "שנות חיינו היפות ביותר" מצייר תמונות ערות מתקופת השירות הסדיר בחיי ישראלי בראשית העשור השני למדינה. רומן על התבגרות מהירה מדי מתוך המפגש עם המוות, עם ההשפלה, הגאווה והפחד. ובעולם האחר ישנם הבית, העיר, החופשות, והורים העיוורים למתחולל בנפשו. רומן חניכה על הזכות לחופש, הזכות לחיים ועל הזכות הגדולה לאהבה ...

שתקנו, ואז הוא רומן מקורי על אלי, צעיר ישראלי, שבסך הכול רצה לחיות את חייו בשקט, בלי מלחמות, בלי בעיות, לסיים את התואר, לסגור את המינוס, לזיין ולבלות. ואז הגיעה המלחמה, וגם נגמרה, ואלי חש מחויבות מסוג חדש, לעצמו ולמדינה. הוא מגלה מעורבות. הוא לא מוכן לשתוק יותר. הוא יוצא לרחובות, מפגין, צועק, זועק, רוקד, מתאהב, משפיע, סוחף אחריו אחרים ומשתתף בהקמת אחת מתנועות המחאה הגדולות בארץ. אורגד ורדימון, איש קולנוע, הפיק את המחזמר שיער המקורי. ניהל את בתי הקולנוע "תכלת", "אלנבי" ועוד... ועד לאחרונה גם את "חן רחובות". הראשון בארץ שהציג סרטים בערבי שבת, לא נכנע לאיומים והפגנות. ממנהיגי "שלום עכשיו" בשנותיה הראשונות. מלחמת יום הכיפורים גרמה לתפנית בחייו. תפנית, שבעקבותיה בין היתר כתב שלושה ספרים המשלימים זה את זה: המלחמות הקטנות שלי (שוקן, 2004) — על הנערים שכל חלומם היה לתת הכול למען המדינה; שנות חיינו היפות ביותר (עט ועת ספרים, 2010) — על ההקרבה והשתיקה של חיילי הסדיר; וכעת שתקנו, ואז — על החיים תחת איום ביטחוני תמידי. עוד מאת המחבר: סוזן, ילדי השיטה (גוונים, 2015); וספרי שירה: באהבה, (עט ועת ספרים, 2006); ציפור באולם ההמתנה (גוונים, 2012); שירי תל אביב, סיפור מהסרטים (גוונים, 2016)....

ילדות בארץ ישראל המנדטורית ותמונות מתל - אביב של ימי ראשית המדינה הם עיקרו של ספר סיפורים זה, שבו שובבות נעורים מתחלפת בהתמרדות ובמצוקות ההתבגרות. אירועים אישיים מחיי המחבר נשזרים בו אל ההוויה הרעננה של התקופה הרחוקה - קרובה ההיא. הפורד של הנציב העליון, מעשי קונדס של תלמידי הגימנסיה, הבילוי בים, המסיבות הסלוניות וגם - מסימני הזמן - היציאה לעזרת קיבוצי הדרום, לחפירת תעלות ביצורים, כל אלה מציגים לקורא את שנותיה הראשונות של המדינה דרך פגישה אינטימית עם הנערים התוססים של דור המדינה. אורגד ורדימון, יליד 1939, דור שישי בארץ וחניך "גימנסיה הרצליה", היה חלוץ הקרנות הסרטים המיוחדות בקולנוע "תכלת" בתל - אביב, בתקופה שקדמה לקיומו של הסינמטק. הפיק את המחזמר "שער" ומחזות - זמר נוספים....

שירתו של אורגד ורדימון היא רבת פנים וגוונים. בקובץ "ציפור באולם ההמתנה" נוגע אורגד בנושאים רבים בכל הוויתו, באהבה ומעורבות רגשית עמוקה. ויש לו מה לומר על כל נושא אליו הוא פונה בשירתו, בעיקר בשירתו החברתית-פוליטית. שכן אורגד הוא משורר הכותב ללא משוא פנים, שדעותיו החברתיות ומעורבותו באות לידי ביטוי בשירים לא מעטים ובעוצמה מצליפה. מן השירים היפים בספר – שירי התמודדות אמיצה במחלה קשה, לצד שירי אהבה חושניים לאישה אהובה ולנשים באשר הן. וכן שיריו הלוקאליים, התל-אביבים, החובקים את העיר בה נולד ובה הוא עושה את חייו. ראוי לתשומת לב מיוחדת הוא השער בו חותם אורגד את הספר, "עיר ההרגה עמנו תמיד", שער המכיל שלוש פואמות, שנכתבו בעקבות מסע שורשים לפולין שעשה עם רעייתו. "ציפור באולם ההמתנה" הוא קובץ רב שירים מרתק ואקלקטי מאוד, ועם זאת נדמה כל הזמן שקו אחד עובר, כחוט השני, ומחבר את השירים כולם בהרמוניה אחידה וססגונית כאחד. ציפי שחרור, עורכת הספר. בספר שישה שערי שירה המאגדים כמאה שירים נבחרים המסכמים תמונות מן העשור שבין 1996 ל-2005. אורגד ורדימון, קולנוען וסופר, נולד (1939) וחי בתל אביב כל חייו. הפיק את המחזמר "שיער" ואת הסרט "שלום תפילת הדרך" של יקי יושע ועוד. חלוץ הקולנוע האיכותי בארץ. ניהל את בתי הקולנוע "אלנבי" ו"תכלת" בתל אביב וקולנוע "חן" ברחובות. דור שישי בארץ. בגרות בגימנסיה הרצליה, תארים בכלכלה, משפטים, סוציולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, שיריונאי, נכה צה"ל, סגן אלוף במילואים. ספרו הראשון "המלחמות הקטנות שלי" יצא בהוצאת שוקן בשנת 2004, ספרו השני "שנות חיינו היפות ביותר" יצא בהוצאת עט ועת, 2010. ספרו השלישי בטרילוגיה "מתחת לפוסטר של חלף עם הרוח", נמצא בשלבי כתיבה. כמו כן, פרסם ספר שירה בהוצאה עצמית, 2006, בשם "באהבה". אורגד ורדימון, יותר מהכל הוא לוחם - גם כשהסיכויים לנצח כמעט לא קיימים. לוחם למען השפה העברית, נגד כפייה דתית, בעד ציונות שפויה, נגד הקיצוניות הימנית, בעד הקולנוע הישראלי. בשנים האחרונות הוא נלחם בעיקר נגד מחלת הסרטן שתקפה אותו שלוש פעמים – ובכולן יצא מנצח. אבני הדרך החשובות בחייו עומדות בסימן מלחמות: הוא נולד בימי מלחמת העולם השניה, עוצב לאור מלחמת השחרור ועבר מהפך פוליטי-חברתי בעקבות מלחמת יום הכיפורים ומחדליה. מאדם "מתבונן" הפך לאדם "עושה" ושבר את השתיקה המאפיינת את בני דורו-הדור שחונך לשתוק. הוא הצטרף לתנועת המחאה של מוטי אשכנזי. היה רכז תנועת "רצ-התנועה לזכויות האזרח". השתתף בהקמת אחת התנועות שייסדו את "שלום עכשיו". יוזם ומוביל המאבק המוצלח לפתיחת בתי קולנוע ותיאטראות בערבי שבת בארץ. ניהל פרויקט "קול קורא" במסגרתו הופקו ספרוני הדרכה לצעירים בנושא "חירויות הפרט" ופרוייקט הפקת 5 סרטי הדרכה באותו נושא. ממקימי עמותת "מנוחה נכונה" ויו"ר העמותה בתל אביב עד 2004. ...

באהבה. ח"י בתי שיר לאהבה מאת אורגד ורדימון " סערה האהבה היא כמו סערה - אבל יותר. תמיד באה בהפתעה, אותי סוחפת מדליקה, ממריאה ומטלטלת ולפתע מלטפת וחובקת ספק שוקטת, משטה"...