שירה הבוקעת מחיים צעירים, עירוניים, עכשוויים. שירה מודעת לעצמה, גלויה וחשופה, המנהלת יחסים מורכבים עם המציאות ומערבת את שפת השיח העדכני עם לשון המקורות. למרות שדוד אבידן, המשורר מדור קודם הזהיר ("מי שאוהב, בל יעלה על העיר"), בוחר משורר בן הדור הזה, לעלות לעיר ולאתגר את עצמו....

שיקו שוורץלְהַמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין שֶׁנָּחוּץלְלַמֵּד תַּרְבּוּת עִבְרִית וְאַהֲבַת הָאָדָםלַמְרוֹת כָּל הַמִּתְחוֹלֵל בַּחוּץ,לְחַנֵּךְ כָּךְ בְּלִי שֶׁהַקּוֹל יִרְעַדבְּלִי שֶׁיָּבוּזוּ לַמּוֹרֶה הַהוֹזֶההַשָּׁקוּעַ בַּהִיסְטוֹרְיָה וְלֹא בַּהוֹוֶה.הַמּוֹרֶה,הַכֹּל כַּשּׁוּרָה?אֵיפֹה הָיִינוּ?מִלמְֵלאֵיפֹה נִהְיֶה?מָה אָמַרְתָּ הַמּוֹרֶה? “תלמידה חייבת לדבר על מה שבוער/ זו שירה", כותב דניאל באומגרטן באחד משירי הספר, ואכן זהו ספר שעוסק ב"מה שבוער". נושאים כמו הומוסקסואליות, הורות והוראה, עולים ישירות מתוך הביוגרפיה של המשורר אבל אינם נותרים שם, בדלת אמותיו של המשורר, אלא מציעים מבט חברתי, פוליטי וביקורתי. זו שירה שמצליחה להיות פואטית, אבל לרגע לא מתרחקת מהאנושי, מהאדם עצמו. לא לחינם אפשר למצוא בספר שירים רבים שנוגעים לאנשים כמו אאיד אל חלאק, יונתן היילו ואחרים. זו בעיקר שירה שמאמינה בעצמה ובכוחה לשנות, ובמחויבות שלה לעשות זאת.אלי אליהודניאל באומגרטן, יליד 1982, הוא איש חינוך ומשפטן. פרסם שני ספרי שירה: "למרות שהמשורר הזהיר" (גוונים, 2011), "כתב יתדות" (פרדס, 2014)....