רוז וצבי מנהלים מערכת יחסים שבמרכזה אהבה ושנאה, אדישות וניצול, דחייה ותשוקה. הם שותים, מעשנים ומסניפים וחיים ברווח שבין המציאות לפנטזיה. דמות מטפיזית מתערבת בחייהם, מפעילה אותם מרחוק, חותרת תחת ההוויה הבנלית של החיים ומצרפת מקרים שלא היו מצטרפים בלעדיה. וברקע הדברים נטפל צמח הכשות לעץ פונדקאי, ונמלה סקרנית ועיקשת יוצאת למסע.  האם הדמיון מנצח את החומר? האם ניתן לשנות גורלות? האם זהו תחילתו של הקץ?    ההמנון של העץ המגובן הוא מסע פילוסופי אל שורשי הטוב, הרע ומשמעות החיים בעידן של חוסר ודאות. בשפה, שכמו הומצאה לרומן הזה, מספר מייק דוד את קורותיהן של שלוש דמויות, רוז, צבי והעץ המהוות אלגוריה על המין האנושי, הצומח והדומם.    מייק דוד מתגורר בתל אביב-יפו, ספרו הראשון קלואיד יצא לאור ב-2015.  ...

עוד כמה רגעים והחושך יבלע את השמש. בלעיסות קצובות הוא יעכל אותה לאט, וצואתו תהא לירח. קלואיד נמסר ברצף תודעה חצי ריאליסטי, אפוף עשן סיגריות ורווי אדי אלכוהול, שבו הכאוס הופך לשורות, והדמויות מתערטלות תחת צחנת הירח. השמש קופחת. החושך נפלא. הקיבה זועפת, שרה ומזייפת. חתכים. דם. צלקות. מין. הקיבה מתופפת. על הרצפה רסיסים מנופצים של מראה. רסיסים של קלישאה. סיפור מסע של יוצר הנאבק ביצירתו. עולם אקצנטרי וביזארי הבא לידי ביטוי בגיבור המחפש ובוחן את גבולות היצר האנושי. המספר שואף עשן ונושף עלינו את מילותיו. הוא כותב ומוחק ומדליק סיגריה ומכבה. הכול מחיק. לכן אני מוחק, לכם אני מוחק....