תרגום ראשון לעברית של שירתן של שתיים מהדמויות הרוחניות הבולטות בהיסטוריה של יפן. במרחק של חמש מאות שנים זה מזה, מופרדים ע"י תהפוכות שלטון ותרבות שנגעו בכל תחומי הרוח, מייצגים דוגן וריוקאן כל אחד פן אחר של הזן היפני הקלאסי. מיפנית קלאסית: איתן בולוקן. אחרית דבר: יעקב רז. כתב על הספר ארז שוויצר במוסף הספרים של הארץ, 14.9.2011): "לקט משירת הזן של דוגן וריוקאן בתרגום חדש לעברית - איזו שמחה! מפגשים קודמים עם שירה זו, בתרגומם של יואל הופמן, דן דאור ויעקב רז, כבר לימדו על העושר והאושר שהיא מזמנת, וצהלת הלב כמו עולה מאליה. האם ייתכן אחרת? דוגן קיגן, מחשובי ההוגים של הזן בודהיזם היפאני, שחי במאה ה-13 לספירה, סבור כנראה שלא. לראיה, כך כתב: "עלי סתיו אדומים/ עליהם יורד/ שלג צחור / - מי מהצופים/ לא יחגוג זאת בשיר?" ...

מנורה בשמש, עליו אנו ממליצות בחום רב, הוא ספר שיריו הראשון של איתן בולוקן, המוכר לנו כמתרגם הנפלא מיפנית של מסאוקה שיקי, מיטסו סוזוקי, שיבטה טויו ואחרים. כותב על הספר העורך דרור בורשטיין: מנורה בַּשמש? מדוע יש בה צורך? האין זה בזבוז? מדוע יש צורך לומר מילים כמו "הַנָּהָר וְהַגֶּשֶׁר / הֶהָרִים בִּתְחִלַּת דֶצֶמְבֶּר" מול נהר וגשר והרים בתחילת דצמבר? האין הנאמר ברור מאליו? איתן בולוקן, שבדרכו אל השירה העברית חלף כמתרגם בשירה ובהגות היפניות הגדולות, מביא אל העברית ואל ישראל את המבט בעירומם היפה, העצוב והמסתורי של דברים עדינים, קרובים ופשוטים. דברים כמו "כַּפּוֹת יְדֵיהֶם / בַּתְּמוּנָה הַיְשָׁנָה / אוֹר סוֹף קַיִץ". של מי הידיים? (של מי לא?) האם כפות הידיים בתוך התמונה, או אוחזות בה, ובתמונה יש רק אור, אור של סוף? נראה שאין תועלת במנורה בשמש. אבל המנורה דומה לשמש, מְחקה במעשיה את מנורת הכוכב הגדולה והרחוקה, מזכירה את קיומה, משתתפת לצידה במלאכת התאורה, תורמת אור. האומנם חסרת תועלת?...