שרה פייגא פונר ידועה (או שלא) כהסופרת הראשונה שפירסמה סיפורת עברית (בלי להתבלבל עם מרים מארקל מוזסזון שגם לה יש את התואר הויקיפדי של "אחת הסופרות העבריות הראשונות ולראשונה שפרסמה פרוזה עברית" רק שלמיטב הבנתי היא בעיקר תירגמה לעברית, ואולי גם כתבה ספרות מקור אבל לא מצאתי מתי, אז אני משאיר את התואר לשרה פייגא).
שרה פייגא נולדה בליטא, חייתה כיהודיה עם כל המשתמע מכך בזמנו, ולמדה עברית של קרוא וכתוב

ספר טוב מאד. ניכר במחברת שהיא באה מעולם המחקרי ולא הספרותי. הספר מעוגן היטב במחקר היסטורי מעולה ובצורה <mark>עדי</mark>נה אנחנו נשלחים שוב ושוב ל"מראה מקום" וציטוטים. מצד שני הצליחה המחברת לעטוף את המחקר במעטפת סיפורית שהפכה את העיון בקטע ההיסטורי הזה לחוויה מרעננת. כתוב היטב ומעניין. ספר מומלץ בחום. אני, לפחות, מאד נהניתי!