» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (35):
אמנות פלסטית , צילום , פילוסופיה של האמנות,
מומלצים של סנטו,
RTBCPT3,
YN,
ישראל והיסטוריה יהודית אלבומים,
אמנות ישראלית,
לא למכירה (כעת),
ספרי אמנות למכירה,
ספריה,
Light My Fire,
אמנות,
GT,
קחי לך תפוחים ותמרים...,
AAA,
K,
רשימת קריאה,
ספרים שארצה לקרוא,
אמנות ,
רשימה,
פסיכולוגיה, פילוסופיה וסוציולוגיה,
עיון,
כריכות אהובות,
ספרים שאני מתכנן לקרוא,
רשימה חדשה,
הרשימה השחורה,
מדף הספרים שלי,
יהדות, הגות והיסטוריה יהודית, עדות ישראל למכירה,
הספרייה העברית בברלין,
ארץ ישראל,
חדש על המדף יולי - ספטמבר 2009,
פילוסופיה,
S,
צהוב 1-א,
תומרקין,
3ד-סלון,
עוד ...
|
|
1.
|
|
"בספרייתו של אריה ארוך", כך קראנו לספר, מפני שמסענו הוא במבוכי ספרייה. אנו באים ושבים אל יצירותיו של ארוך מתוך חוויות הקריאה שהטביעו את חותמן על יצירתו של ארוך. פרקי הספר יוליכו אותנו בין מדפי ספרי רפרודוקציות של אמנים כמו ולדימיר טטלין, אלפרד קובין, אנדרה דרן, דפדפת רפרודוקציות של אקווארלים יהודיים מאוקראינה. לא פחות מכן, נידרש למדפי הספרות היפה: יוליסס של ג'יימס ג'ויס, אורח נטה ללון של ש"י עגנון, מאמר על היופי פרי עטו של מרדכי צבי מאנה. ועוד נקרא לעזרתנו את ספר לימוד האמנות של לודולף כריסטיאן ריינהולד, הגדות של פסח מתקופות וממקומות שונים, אלבומי צילום ועוד. הספרייה, כך נדמה, היא ההקשר הרחב יותר לסטודיו של ארוך; הספרייה, פסלונים מאוספו הפרטי, שטיח עממי מהבית, ציורים על הקיר, אוסף אריחים, קומץ שלטי רחוב, זכרונות של שלטים, דלתות, חנויות מכולת מחרקוב, ועוד. במילים אחרות, ארכיון המאחד זכרונות פרטיים, חפצים משפחתיים ומדפי ספרייה. אך יותר מכל, הציור במרחב הארכיוני של ה"ספרייה" הוא עצמו בחזקת "טקסט": מערך מורכב של סימנים המתפקדים כ"עקבות" של מסומנים מסתירי פנים. כלומר, עוד בטרם החל ארוך לכתוב בציוריו, הריהו "כותב" (שוב ושוב התבטא בראיונותיו במונח "מילים" בהתייחסו למרכיבי התמונה). ומהי כתיבה זו של הצייר אם לא פן "טבעי" של המרחב הארוכי כמרחב סמיוטי. אריה ארוך אינו נוקט "סמלים". אין הוא טובע דימויים המבקשים לגשר בבטחה בין מסמנים למסומנים. המחיקה, הדהייה, ההיעדרות, הן שמפעילות את דימויי זכרונו ה"נכתבים". נוסח עקרון הזיכרון הפרוידיאני של "פנקס הפלא" (מאמרו של פרויד) זהו פנקס המורכב משתי שכבות: שכבה הקולטת על דף צלולויד, המכסה נייר שעווה, כתיבה בלתי מוגבלת אף כי נידונה למחיקה; ב. שכבה תחתונה של לוח שעווה, המשמר את ה"זיכרון". ברמת הנמשל: מערכת תפיסה הכרתית, הקולטת אך אינה משמרת עקבות; ומערכת תפיסה תת - הכרתית, שמשמרת עקבות. אריה ארוך אינו יכול לסמל את הזיכרון באורח הכרתי, שהרי חלק בלתי נפרד מה"כתיבה" הוא מחיקתה: הכתיבה נמחקת במו היכתבותה. המסומן חבוי, גם אם הוא מדריך את היד הכותבת. למותר לציין כי גם הקורא - קרי: הצופה בציורי ארוך - מנוע מהצצה אל "לוח השעווה התחתון"....
|
|
3.
|
|
ביקורי אמנות הוא ספר המכנס למעלה מחמישים פרקי מחקר ופרשנות על אמנים ישראלים מרכזיים. המאמרים, שנכתבו במהלך עשרים וחמש השנים האחרונות, מופיעים בסדר כרונולוגי, המכסה מאה שנות אמנות בישראל - החל ב"בצלאל" ואמני העלייה השלישית וכלה באומנים צעירים עכשוויים. עם זאת, ביקורי אמנות אינו ספר היסטוריה. זהו ספר- מסע אישי של פגישות בין היסטוריון מעורב, שהוא גם פרשן אמנות ואוצר, לבין אמנים נבחרים ויצירתם. זהו מסע-חיים, עיוני ומעשי, שחלקו ליווה תערוכות (כקטלוג) וחלקו מחקר היסטורי לשמו. יש, שפרק יצירה מסוים עומד לדיון ויש שהמבט פנורמי ומקיף; יש שנאחז בנושא-חתך או בסוגיה מסוימת ויש שמתיימר לקלוע אל "שורש" ו"מהות" של יצירת האמן. ביקורי אמנות הוא ספר אמנות טקסטואלי טהור, מילולי בלבד, הדוגל בחשיבותה של המילה כמתווכת בין עין הצופה לבין המושא האמנותי. בגישתו המתודית, שולל הספר אקדמיזם יבש והוא נפתח לזיקות פילוסופיות, פסיכולוגיות, ספרותיות ואחרות
ביקורי אמנות מהווה תרומה נכבדה למדף המחקר של האמנות הישראלית, אשר לד"ר עפרת חלק נכבד בכינונו. בתור שכזה, משלים הספר ספרי כינוס קדומים של המחבר, כגון שני כרכי על הארץ (1993), בהקשר מקומי
(2004) ועוד.
ביקורי אמנות הוא ספר-עזר יסודי - ספר חובה לכל מי שהאמנות הישראלית קרובה לליבו.
ד"ר גדעון עפרת מחשובי ההיסטוריונים וההוגים של האמנות הישראלית, אצר תערוכות היסטוריות ועכשוויות רבות בישראל ומחוצה לה, הרצה במוסדות שונים בישראל ובארה"ב, ופרסם מאמרים וספרים רבים בתחומי תולדות האמנות הישראלית, הדרמה הישראלית, הפילוסופיה והאסתטיקה. בארה"ב ראו אור שני ספריו: (1998) 100 Years of Art in Israel ו- (The Jewish Derrida (2000
בין השנים 2002-2005 שימש מנהל אמנותי ואוצר ראשי של "זמן לאמנות", תל אביב....
|
|
5.
|
|
עשור לאחר הופעתה הראשונה בעברית, שבה ומתגלה רוח-הרפאים של דרידה היהודי, לבושה באצטלה חדשה ועשירה מקודמתה. כשהופיע דרידה היהודי בשנת 1998 הוא היה הספר הראשון בעברית שהתמודד עם מחשבתו הנועזת ורבת ההשפעה, אף כי שנויה במחלוקת, של הפילוסוף הנודע, ז'אק דרידה. בספר ראשון מסוגו זה בחן גדעון עפרת את מעמדה ומשמעותה של ה"יהדות" במחשבה האונטו-תיאולוגית של ההוגה הצרפתי-יהודי ממוצא אלג'יראי.בספרו הנוכחי, 'הברית והמילה של ז'אק דרידה', מרחיב ד"ר עפרת ומעדכן את הספר הקודם. בעוד שהתמקד בגרסה הקודמת בעיקרון "הסתר פנים" כעיקרון דרידיאני לשוני, פרשני ותיאולוגי, כאן הוא מרחיב אל מושגי תפילה, אמונה, טלית ושואה של הפילוסוף הצרפתי הדגול, ופורש תפיסה טראגית של היהדות שמתוך תודעת האובדן וה"אפר". גדעון עפרת מבקש להציב ברובד המקור הראשוני והנעלם של מושג האמת הדרידיאני שורש יהודי, אניגמטי, שנידון ל"הסתר פנים", לדהייה ואף ל"חורבה".לא פחות משזהו ספר על משנתו של ז'אק דרידה, זהו ספר על "ברית מילה", שהיא כתיבת היהדות בעור; ספר על 'עקידת יצחק' בבחינת הקרבת-בן ואקט אמוני הפועלים בתוך השפה; ספר על אלוהות המתגלה מתוך היעדרה; ספר על "יהדות אחרת", יהדות שבסימן הנתק מהמקור, הנתק מהאב, הנתק מאלוהים. ספר על יהדות כשבר ועל שבר טרנסצנדנטלי כיהדות....
|
|
8.
|
|
המאמרים והמסעות המכונסים בספר זה מסכמים כעשרים שנות מחשבה והגות על האומנות הישראלית.
חלקם, כתיבתם היתה כרוכה בעשייה אוצרותית, אך המשותף לכולם הוא העיון האידיאי בהקשריה המקומיים של היצירה החזיתית שנוצרה בארץ ישראל במאה השנים האחרונות.
אין זה מחקר היסטורי של האומנות, אף לא סדרת מפגשים עם יוצרים ישראלים, אלא ספר המבקש לבחון את התרבות הישראלית דרך אומנותה.
כזהו, כאן, ציווי היסוד המנחה את המחבר: לשקף ולאשש גשרים בין אמנות ותרבות, להכיר את האמנות ובאמנות כאספקלריה פרשנית של תרבות הזמן והמקום: היסטוריה,לשון, דת וכיוצא באלה. כותרת הספר, בהקשר מקומי, מבקשת לשים דגש על עקרון-ההקשר ועל עקרון-המקום כאחד.
עקרון-הקשר דוחה את הרעיון המודרניסטי בדבר האוטונומיה של יצירת אמנות, של אומנות למען אומנות, הנבחנת אך ורק בצורותיה, חומריה ודימוייה ה"פנימיים", ומבקשת להפריד עצמה מקטיגוריות תרבותיות אחרות.
עקרון-ההקשר מתעקש לחבר בין האמנות לפילוסופיה, לספרות, לשירה, לתיאטרון וכו´, כמו גם בינה ובין ההיסטוריה של החברה הישראלית, למיתוסים למסורות דתיות, ומבקש להוציאה את האומנות אל מחוץ לעצמה...
|
|
10.
|
|
``שמה`` כהפלגתה של סירת-הנפש בים אפל ונטול-אופק אל מחוזות ה``שם``. סירת-גולה ובה שני משוטים: האחד בסימן הגעגוע מכאן ל``שמה`` והשני בסימן זיקת אדם-אלוה. ``שמה`` כספר המסע מפה לשם - אל עולם נשמות אפלטוני, אל רקיעים של מלאך ואיילת-שחר, אל לב ומעיין, אל קברים. שכל ``שמה`` הוא חלקת-אלוהים, וכל ``שמה`` הוא חלקת קבר. של המאמין ושל מושא אמונתו. תיאולוגיה של עלטה. נתיביה בטקסטים פילוסופיים של ניטשה, שופנאואר, היידגר, וויטגנשטיין, דרידה; אך, לא פחות מכן, בטקסטים של סיפרות ושירה מאת גיתה, ג`ויס, קפקא ואחרים. תיאולוגיה נטולת מגדלור; ללא שמץ של חיוב אמוני. תיאולוגיה נטולת מצפן; חרטומה בשלילה אינסופית ובהיוותרות אך עם המרחביה, תיבת תהודה אפילה, המהדהדת רליגיוזיות מתוך האין. וכעוצמת הגע-גוע כן תעצומות הנעדר והבלתי ידוע....
|
|
11.
|
|
איפכא, גמד שנון ומעצבן, מנהל דיאלוג עסיסי ונוקב עם המחבר, המבקש לענות על שאלה חבוטה ועתיקת יומין: היופי מהו? כהשלמה טרילוגית לשני ספריו, הגדרת האמנות (1975) והשיפוט האמנותי (1978), בוחן המחבר, בעזרת ידידו-חברו, הנחות יסוד, מבינים לוגיים, הגדרות היסטוריות מקובלות ושאר היבטים פילוסופיים של שאלת היופי. כל יופי. יופיו של נוף, יופיה של אשה, יופיו של בגד, יופיה של מכונית, של חיה או של יצירת אמנות. האומנם קיים מושג אחד של יופי, המשותף לכל המושאים? האם משותף הוא לחברות שונות? לזמנים שונים? התשובות שנויות במחלוקת, מסובכות בתלי תלים של דיונים אסתטיים אנליטיים ואחרים. איפכא והמחבר בוחנים בחינה ביקורתית את כולם, יותר ויותר, גודר עצמו מושג היופי במסגרת פעילות מוחית, דפוסים הכרתיים, מערכות מנטליות, שחלקם מולדים, אך מרביתם נקלטים, נשמרים, נדחים, מעובדים, משתנים וכו`. במהלכו של ויכוח ארוך וסוער, מבקש המחבר לטעון בזכות האמנות כמקור דפוסי היופי המשתנים. אכן, שנים לאחר הפסילה המודרניסטית את הברית בין האמנות לבין היופי, בא ספר זה לשוב ולאשרה, ואף לבססה בבחינת תשובת התשובות לשאלת פשר היופי. אם כן: היופי הוא האמנות? אל חשש, איפכא לא יניח לדברים לעבור ללא שבט לשונו והגיונו. ד``ר גדעון עפרת, עד שלהי 1995 היסטוריון-אמנות ואוצר ידוע בעולם-האמנות הישראלי, פרסם ספרים רבים בתחומי הדרמה הישראלית, האמנות הישראלית והאסתטיקה. בשנים האחרונות מתמקד בפילוסופיה. מספריו האחרונים: דרידה היהודי, שלוש חשיכות ושמה. ד``ר עפרת מרצה על פילוסופיה ואמנות ב``עלמא`` - מיכללה עברית, מתגורר בירושלים, נשוי ואב לבת....
|
|
12.
|
|
הספר כבתוך שלו מזמין את הקורא למסע אינטר - דיסציפלינרי הנוקט הגות מגוונת - ממדרשים יהודיים, קדומים, דרך משנת אפלטון ועד להגות פוסט - מודרנית. בדרכו האישית, מציע מחבר הספר פגישה מרעננת עם התנ"ך - דמויותיו - אירועיו, ערכיו: הוא בא בחשבון עם גדעון בן - ירובעל, יהושע בן - נון, ורחב הזונה; הוא מזדהה עם קין, עם יצחק, מעריץ את חירם - אף בוחן בעיות של אין - אונות ב"שיר - השירים"... עיקר עניינו - הבנת הלשון, מקורה ומעמדה כלשון אלוהית וכלשון אנושית, החל בימיה הראשונים לעת - בריאה, ובצל מגדל - בבל, וכלה בגלגוליה לספריו של דניאל, ולמגילה שאכל יחזקאל. 36 פרקי הספר נדרשים לסוגיות תנכיות מגוונות, בבחינת עיונים ספרותיים ופילוסופיים, הקושרים את התנ"ך לפילוסופיה של הדת, של המוסר, של הלשון ואף של האמנות. כבתוך שלו הוא ספר מקורי, נועז ומפתיע, שבא אל התנ"ך בדחילו ורחימו, אך גם עושה בו כבתוך שלו....
|
|
20.
|
|
אוצר התערוכה: יואב דגון
עיצוב הקטלוג: צביקה זליקוביץ
הפרדס הקסום הוא קטלוג התערוכה "הדימוי הארוטי ביצירתו של נחום גוטמן" המכיל מבחר מעבודותיו האירוטיות של האמן בלווית טקסטים העוסקים בעבודתו.
הקטלוג דו-לשוני בעברית ואנגלית.
מחקר ומאמרים גדעון עפרת....
|
|
25.
|
|
חיבורו של התיאורטיקן והסטוריון-האמנות הותיק מתמקד ביצירה הישראלית של תחילת המאה ה-21. עפרת מנתח ומרכז דוגמאות, השוואות וציטטות אינספור לטובת מה שנדמה ברובו כלא פחות מכתב-קינה לאמנות הישראלית...
|
|
26.
|
|
הספר "השיבה אל השטעטל" מכנס ארבעים פרקי עיון בזיקותיה הרבגוניות של האמנות הישראלית לדורותיה לעולמו של "היהודי הישן". שלא כמסורת הציונית של "שלילת הגלות", זו שהצמיחה מגמות מודרניסטיות באמנות הישראלית שמבקשות להתנתק מן הזיכרון היהודי, הוסיפו אמנים רבים בישראל לאשר את הקשר האישי והציבורי לעיירה היהודית, למשקעי הפוגרומים, לבית הכנסת, לגלות, למסורת, לארון הספרים היהודי. "השיבה אל השטעטל" מזמן יחד את אבות האמנות הארצישראלית עם נכדיהם, מודרניסטים שאינם מתכחשים עוד לדיאלוג התרבותי הבלתי נמנע בין ה"יהודי" ל"ישראלי", ובין המסורתי-הדתי למודרני-החילוני. לא מעט אמנים ותיקים שהתעקשו על דיאלוג שכזה, הודחו במחוזותינו אל השוליים ונידונו לשכחה, והספר מבקש להבטיח את זכרם. לעומתם, רבים מהצעירים יותר נעים זה כשלושים וחמש שנים, מאמצע שנות השבעים, על גל גואה של התפייסות עם התכנים היהודיים, כמשתקף ביצירתם של מיכל נאמן, משה גרשוני, מוטי מזרחי, חיים מאור, מיכאל סגן כהן ואחרים. בשעה שהספר "השיבה אל השטעטל" רואה אור, כבר רבים מאוד הם האמנים הצעירים בישראל – דתיים כחילוניים – הדולים מן הפולחן היהודי וממאגרי המדרש, הקבלה, התנ"ך צורות ותכנים לעבודותיהם. הספר מבקש להתחקות על השורשים העמוקים של מגמה עכשווית זו, שגם אם הוכחשו בעולם האמנות הישראלי, הם ראויים להישמר בזיכרון התרבותי הקולקטיבי.
ד"ר גדעון עפרת, מחשובי ההיסטוריונים וההוגים של האמנות הישראלית, אצר תערוכות היסטוריות ועכשוויות רבות בישראל ומחוצה לה, הרצה במוסדות שונים בישראל, בארה"ב ובקנדה, ופרסם מאמרים וספרים רבים בתחומי תולדות האמנות הישראלית, הדרמה הישראלית, הפילוסופיה, האסתטיקה ופרשנות התנ"ך. בארה"ב ראו אור שני ספריו:
100 Years of Art in Israel (1998) ו- . The Jewish Derrida (2000) בשנים 2005-2002 היה מנהל אמנותי ואוצר ראשי של "זמן לאמנות", תל-אביב. ב- 2009 זכה ב"פרס האוצר"....
|
|
29.
|
|
אלבום ציורים עם מבואות ודברי הסבר בעברית ואנגלית.
צילומים - ברוך רימון...
|
|
34.
|
|
וושינגטון חוצה את הירדן הוא ספר המכנס כחמישים פרקי מחקר, הגות ופרשנות בנושאי האמנות. בתשעה שערי הספר צרורות מחשבות בנושאי המגמות באמנות העכשווית; התהוותה של יצירת האמנות ויחסיה לחלל ולזמן, לצורה ולתוכן ועוד; הרהורים על תפקודי המנגנונים של עולם האמנות; הגיגים על מהות האמנות היהודית ועל היבטים יהודיים של האמנות הישראלית; גילויים חדשים בתולדות האמנות הישראלית; פגישה עם יצירתם של אמנים ישראליים ידועים ונשכחים, ותיקים וצעירים. רוצה לומר, זהו ספר המשלב חשיבה תיאורטית ופילוסופית עם כתיבת היסטוריה של אמנות. המאמרים, שנכתבו במהלך עשרים וחמש השנים האחרונות, מתייחסים לאמנות בארץ ובעולם, ולאמנות יהודית, ישראלית ומערבית ממאה השנים האחרונות. הספר הוא מסע-חיים עיוני ומעשי, שחלקו ליווה תערוכות (כקטלוג), חלקו מחקר היסטורי לשמו וחלקו עיון מופשט. הספר מערער על מוסכמות, מסרב למיפויי הגמוניה ומציע מבטים מקוריים על דינאמיקה של תרבות חזותית רב-שכבתית (ישראלית, יהודית ואונברסאלית).
וושינגטון חוצה את הירדן הוא ספר אמנות טקסטואלי טהור, מילולי בלבד, הדוגל בחשיבותה של המילה כמתווכת בין הצופה לבין המושא האמנותי. בגישתו המתודית, שולל הספר אקדמיזם יבש והוא נפתח לזיקות פילוסופיות, פסיכולוגיות, ספרותיות ואחרות.
...
|
|
60.
|
|
הספר, פרי עטו של גדעון עפרת, מציע מבט מקיף על האמן אלי שמיר, יליד כפר יהושע, במהלך ארבעים השנים האחרונות.
שלוש תקופות עיקריות מזוהות ביצירתו של אלי שמיר:
1. התקופה הארכאית – תקופת הציורים ה"טוטמיים", המשיקים לפסלי איי הפסחא, למיתוסים בבליים ואף לאמנות מצרית קדומה.
2. התקופה הקלאסית – תקופת אלגוריות המושתתות על מיתוסים יווניים.
3. התקופה הרומנטית – בה מככבים עמק יזרעאל, כפר יהושע ואנשיו.
עפרת מנתח יצירות שונות המשתייכות לתקופות הנ"ל בשילוב תובנות של האמן עצמו....
|
|
65.
|
|
קטלוג תערוכה בעברית ובאנגלית עם שער נוסף, ינואר 2006.
Published in conjunction with the exhibition, Bezalel Schatz (1912-1978), held at the Artists' House, Jerusalem, January 2006.
כולל מאמרים על האומן ויצירתו....
|
|
67.
|
|
אוצֵר-גרילה הוא מעין אוטוביוגרפיה אינטלקטואלית של גדעון עפרת, אוצֵר-יוצר הפועל עצמאית, על-פי-רוב בשולי האמנות הממוסדת, אורב לה, מאגף אותה, נאבק בה ופועל נגדה. הוא אקטיביסט העושה את אמנותו מכוח המחויבות לאמנות ובהכרה ש"אוצרות היא קיר ותשוקה". הוא אצר את תערוכותיו בחללים אלטרנטיביים ובאמצעים מאולתרים, לא אחת על גבול הלגיטימי, והציג תערוכות היסטוריות ואוונגרדיות, שהעלו נושאים ומגמות שלא טופלו, או קידמו מדיומים חדשים שלא היו מוכרים בישראל, כגון "מיצג" ו"מיצב" (שני מונחים שהוטבעו על-ידו), וכך שפך אור על אמנים חשובים שהודרו מההכרה הממסדית.
גדעון עפרת אצר בין השנים 2011-1976 בישראל ומחוצה לה עשרות תערוכות היסטוריות ועכשוויות של אמנות ישראלית. הוא היסטוריון של האמנות הישראלית, מחברם של עשרות ספרים אינספור מאמרים וקטלוגים בנושאי האמנות הישראלית. חתן "פרס האוצר" לשנת 2009 מטעם משרד התרבות. ב-2015 זכה מטעם "יד בן-צבי" בפרס מפעל חיים לחקר תולדות ארץ-ישראל ויישובה...
|
|
![דפוסי היופי [שיחות עם גמד] - גדעון עפרת](/bookimages/covers4/46946.jpg "דפוסי היופי [שיחות עם גמד] - גדעון עפרת")
![על הארץ: האמנות הארצישראלית [כרך ב'] - גדעון עפרת](/bookimages/covers45/451331.jpg "על הארץ: האמנות הארצישראלית [כרך ב'] - גדעון עפרת")
