“לוויה בצהריים.
שם הספר מרמז על צער אינטימי, על סיפור קטן ומופנם, וזה אכן בהחלט מה שמוגש לקורא.
אך בכל זאת, אי אפשר להניח אותו מרגע שמתחילים, כי אפשר בקלות להרגיש שקורה בו כל כך הרבה למרות המועט שנראה על פניו.
במהלך הקריאה נתקלנו פעם ופעמיים בסיפור על לוויה.
האחד בתחילת הסיפור, ואז הקורא יכול לחשוב לעצמו, אה, הנה הלוויה בצהריים. אבל לא, בכל זאת זה לא מרגיש כמו המשהו בעל המשקל שיתן את”
