סיפוריו של ליאור דיין עוסקים בסיטואציות בנאליות לכאורה, שפורצות לרגע את גבולותיהם, ומתרחקות מהצפוי והמוכר, לפעמים אפילו נודדות אל עבר הסוריאליסטי. בלשון יומיומית פשוטה, שימוש נרחב בדיאלוגים והרבה מאוד הומור, מצליח דיין לספק לנו סיפורים הנטועים בהוויה הישראלית, ודמויות שרובן מוכרות היטב לקורא: זוג שעובר להתגורר ביחד, עיתונאי שמשתוקק להביא סקופ, חיילים ביחידה סודית ועוד. אלא שבאמצעות הפיתול הבלתי צפוי בעלילה או תפנית פתאומית בהתנהגות אחד הגיבורים, מצליחים הסיפורים להאיר את הצד האבסורדי של החיים. ליאור דיין נולד בתל אביב בשנת 1983. ילדותו ונעוריו עברו עליו בקיבוץ דביר ובמושב אביגדור. לפני שמונה שנים החל לעבוד כעיתונאי ומאמריו הרבים פורסמו ב"מעריב", ב"העיר" ובאתר "וואלה". באותה עת גם הירבה לכתוב שירים שהתפרסמו בכתב העת "מטעם". מזה שנה וחצי יש לו טור קבוע במוסף "סופשבוע" של מעריב. רשימותיו המיוחדות כתובות בסגנון ניו ז'ורנליזם מובהק שמושך קהל גדול של קוראים. ליאור נשוי לרוני דיין ומתגורר בתל אביב. "היה לי ברור שהוא לא רופא שיניים אמיתי ושהוא משתיל לי מצלמה בתוך השן. לא ניסיתי להתנגד כי לא רציתי לגלות שאני יודע על קיומן של מצלמות שיניים זעירות. אמנם אני לא נראה כמו מישהו שיש לו מושג מה באמת קורה בעולם המזוין שלנו, מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים של היקום הזה, אבל אני אף פעם לא הייתי מי שחושבים שאני." ...

"אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה." כך אומרים בתנ"ך ובודאי שזה מתאים לי, נולדתי כך עם המון צפיה שאולי באחד הימים גם לי תהיה רטיה ואולי אעשה גם איזה סרט ואהיה באיזו רשימה לכנסת במקום ראלי שממנו אפשר לראות את ראש - הממשלה. דין, הם אומרים, והם בעצמם הופכים לדין ששופט אותי וקורע לי את הצורה במקרה של איזו נפילה כי השם מחיב והמסורת ארוכה. דין זה אני ודין זה חובה....