אלה, תומי ומיכלי הן שלוש חברות טובות שגרות באותו בניין ומכירות עוד מבית הספר היסודי. עכשיו הן עולות לחטיבת הביניים ויחד עם שי ואלון מהווה חמישיית החברים את גרעין הסיפור המרתק שנפרש על פני הספר. החמישה עוברים שנת לימודים עמוסת אירועים בלתי נשכחים. השנה מתחילה בהצקות שעוברת אלה, ממשיכה בחברות נפש בין אלה ושי שמובילה להפתעה שמטלטלת את עולמם, ובדרך, טיול שכבתי לירושלים שמסתיים בגילויים מסעירים על חיי חלק מילדי החבורה. זהו סיפור ישראלי מאוד שכל נער ונערה בגילי 12-16 ימצאו בו את עצמם ואת החוויות שהם עוברים בבית הספר, בתנועת הנוער, עם תחושת שייכות או חוסר שייכות, ועם ערך עצום של חברוּת. מה קרה בין תומי לאופיר? מי הוא חצי, שנזרק מהבית? מה קרה לאבא של שי? ולמה מיכלי לא עונה לטלפון הסלולארי? לימור טלמור, סופרת ותיקה לילדים בגיל הרך, שהביאה לעולם את "משפחות משפחות – מיליון לפחות" שהפך לרב מכר בגנים ובבתי ספר. הפעם מציגה טלמור בפני הקוראים המתבגרים, ספר חניכה להתבגרות, לחברות, לאהבת הארץ ולערבות הדדית, למרות קשיים שצצים בדרך. זהו ספר שנקרא בנשימה עצורה ומשאיר את חותמו זמן רב לאחר קריאתו. לימור טלמור היא סופרת, רכזת פדגוגית, רכזת כישורי שפה ומורה במערכת החינוך, מתגוררת בפתח תקווה. ספריה הקודמים ראו גם הם אור ב"רימונים": משפחות משפחות מיליון לפחות, משקפי הקסם של אמיר, אריה זה"ב וסלט אותיות. זהו ספרה הראשון לנוער....

אִמָּא שֶׁלִּי תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁכָּל מִשְׁפָּחָה הִיא קְצָת אַחֶרֶת  וְשֶׁיֵּשׁ הֲמוֹן סוּגֵי מִשְׁפָּחוֹת, כַּמָּה הָמוֹן? מִילְיוֹן לְפָחוֹת.     לכל ילד שהולך היום לגן או לבית הספר, יש חבר או חברה שחיים בלפחות אחת או שתיים מסוגי המשפחות המוצגות בספר. הספר שלפניכם עוזר לילדים של היום להבין את השונה והדומה בין המבנים והסוגים השונים של המשפחות. בספר יש כעשרה סוגי משפחות.   המכנה המשותף בין כל המשפחות הוא שכולן משפחות  אוהבות.  כל ילד יוכל להתחבר לאחת מהמשפחות המוצגות בספר ולמצוא את עצמו בהן. הספר מדגיש את החשיבות בהכרה ובקבלה את כל סוגי המשפחות ואת הילדים הבאים  מהן.    לימור טלמור, אמא לא נשואה, מורה לספרות, לשון עברית והבעה. לימור כותבת לילדים ופרסמה עד כה שלושים ערכות לימוד של סיפורים בהמחשה לגיל הרך, כותבת סיפורים בהזמנה כטיפול ביבליותראפי בילדים ומנחה סדנאות בנושא "סופרת מספרת"....

...הוּא רָאָה רַמְזוֹרִים, מִדְרָכוֹת וּכְבִישִׁים, מְכוֹנִיּוֹת, יְלָדִים וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים, וּפִתְאוֹם הוּא הֵחֵל מַמָּשׁ לְפַחֵד, הִתְיַשֵּׁב בַּפִּנָּה, מְבֹהָל וְרוֹעֵד.   בְּסֵפֶר נִפְלָא זֶה, מֶלֶךְ הַחַיּוֹת הוּא אַרְיֵה זָהָ"ב אֲמִתִּי. זָהָ"ב אֵלֶּה רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל "זְהִירוּת בַּדְּרָכִים". הוּא מַגִּיעַ מִן הַגּ'וּנְגֶּל הַגָּדוֹל וְנִבְהָל מְאוֹד כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הָרַמְזוֹרִים וּמַעַבְרֵי הַחֲצִיָּה וְאֵינוֹ מֵבִין אֶת הַחֻקִּים וְהַכְּלָלִים. כְּשֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ אֶת עִילַי, הַכֹּל מִתְבַּהֵר כִּי הַחַיִּים הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּטוּחִים וְנִפְלָאִים כְּשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַכְּלָלִים וְנִזְהָרִים.  חֻקֵּי הַזָּהָ"ב מוּבָאִים בְּסִפְרָהּ שֶׁל לִימוֹר טַלְמוֹר בְּחֵן רַב וּבְהוּמוֹר. הָאַרְיֵה שֶׁל הַמְּאַיֵּר הַמֻּכְשָׁר שַׁחַר קוֹבֵּר כּוֹבֵשׁ אֶת לֵב הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים וְהַדְּמֻיּוֹת כֻּלָּן יַחַד מַעֲבִירוֹת מֶסֶר הַהוֹפֵךְ אֶת הַסֵּפֶר לְסֵפֶר חוֹבָה לְיַלְדֵי גַּן וְכִתּוֹת א'-ב' בִּשְׁנוֹת הַמּוֹדָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם לַחֲשִׁיבוֹת הַזְּהִירוֹת וְהַבִּטָּחוֹן בַּדְּרָכִים.   לִימוֹר טַלְמוֹר, אִמָּא לָאָמִיר, מוֹרָה וּמְחַנֶּכֶת בְּכִתּוֹת הַיְּסוֹד, סוֹפֶרֶת וְכוֹתֶבֶת עֶרְכוֹת לִמּוּד לְגָּנִים. הוֹצִיאָה לָאוֹר אֶת הַסְּפָרִים "מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת מִילְיוֹן לְפָחוֹת" וְאֶת "מִשְׁקְפֵי הַקֶּסֶם שֶׁל אָמִיר", שְׁנֵיהֶם בְּהוֹצָאַת "רִמּוֹנִים". זֶהוּ סִפְרָהּ הַשְּׁלִישִׁי לִילָדִים....

מְסִבַּת קַיִץ וּפִיגָ'מוֹת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ מִתְקַיֶּמֶת אֵצֶל סָבְתָא בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל. כָּל הַנְּכָדִים מִתְקַבְּצִים וּבָאִים, וּבַאֲרוּחַת הָעֶרֶב מְגַלִּים הַפְתָּעוֹת בַּסָּלָטִים שֶׁל סָבְתָא. לְכָל נֶכֶד, אוֹתִיּוֹת מְפֻזָּרוֹת בַּסָּלָט הָאָהוּב עָלָיו, שֶׁיֵּשׁ לְהַרְכִּיב מֵהֶן מִלִּים שֶׁמְּעַנְיְנוֹת אוֹתוֹ בִּמְיֻחָד. עָמִית, דִּין, אָמִיר, יוּבַל וְלִירוֹן נִרְתָּמִים לַמְּלָאכָה וְהַחֲגִיגָה מֻשְׁלֶמֶת.   לִימוֹר טַלְמוֹר, שֶׁהֵבִיאָה לְיַלְדֵי הַגַּן וּבָתֵּי-הַסֵּפֶר אֶת "מִשְׁפָּחוֹת, מִשְׁפָּחוֹת – מִילְיוֹן לְפָחוֹת!", "מִשְׁקְפֵי הַקֶּסֶם שֶׁל אָמִיר" וְ"אַרְיֵה זָהָ"ב", רָקְחָה תַּבְשִׁיל מִלִּים וְאוֹתִיּוֹת טָעִים בְּיוֹתֵר עֲבוּר יַלְדֵי הַגַּן וְכִתּוֹת א'-ב'. אִיּוּרֶיהָ הַמַּרְהִיבִים שֶׁל יוֹנַת קָצִיר מַעֲשִׁירִים אֶת הַסֵּפֶר וְיוֹצְרִים שִׁלּוּב מַרְשִׁים וְאָמָּנוּתִי שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְאִיּוּרִים, הַמְּאַתְגֵּר אֶת הַיְּלָדִים לִמְצֹא עוֹד וְעוֹד אֶפְשָׁרֻיּוֹת לְצֵרוּפִים מַתְאִימִים. סֵפֶר שֶׁיָּכוֹל לְלַוּוֹת מִשְׂחֲקֵי מִלִּים בַּגַּן וּבַכִּתָּה.   לִימוֹר טַלְמוֹר, אִמָּא שֶׁל אָמִיר, סוֹפֶרֶת וְכוֹתֶבֶת עֶרְכוֹת לִמּוּד שֶׁל סִפּוּרִים בְּהַמְחָשָׁה לַגִּיל הָרַךְ, מוֹרָה לְחִנּוּךְ לְשׁוֹנִי בְּבֵית-הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי וּמַנְחָה סַדְנָאוֹת בְּנוֹשֵׂא "סוֹפֶרֶת מְסַפֶּרֶת". זֶהוּ סִפְרָהּ הָרְבִיעִי לִיְלָדִים....

אזעקת "צבע אדום" מחרישת אוזניים פורצת בעיצומו של השיעור של המורה נילי בכיתה ד'4. התלמידים ממהרים לרדת למקלטים כמו שתרגלו כבר עשרות פעמים קודם לכן. האזעקה עצרה את השיעור, בדיוק אחרי שיונתן סיפר על פמוטי הכסף שסבתא שלו הצליחה להבריח מאיראן וכיצד הסתירה אותם בבגדיה. כל זה במסגרת משימה כיתתית להבאת סיפור משפחתי שעובר מדור לדור בליווי של חפץ הקשור לסיפור. למה שירה דחתה כל הזמן את סיפור התליון של סבתא שלה? ומה תגיד על כך המורה נילי? הימים, ימי מלחמת "חרבות ברזל" וגיא חושף סיפור משפחתי וישראלי, שלא מותיר אף עין יבשה. הסיפורים זורמים והכיתה נרגשת כולה. מסתבר שלכולנו יש סיפור ישראלי, שעובר מדור לדור כמו חוליות בשרשרת אחת גדולה. לימור טלמור מחברת רבי־המכר לילדים ולנוער (משפחות משפחות, מליון לפחות, סלט אותיות, סדרת אמת או חובה כולם בהוצאת רימונים), מגישה לילדי כיתות ג'-ד', רב־מכר חדש שיכבוש את לב הקוראים והוריהם. ומהו הסיפור הישראלי שלכם? ואיזה סיפור עובר במשפחתכם מדור לדור? תוכלו לכתוב אותו ללימור במייל וגם לשתף אותה במה שחשבתם על הספר. limortalmor21@gmail.com ...