הספר "מוכר הגרעינים" נכתב על ידי אדם בוגר, הצופה בראיה רטרוספקטיבית, בשנות ילדותו בעיירת פיתוח שם נאלץ להתנהל ולשרוד בחברה אלימה, סטראוטיפית וקשת יום. מבעד לתיאור צבעוני ומפוקח, מספר הכותב על מפגשים של ילד מתבגר עם תושבי שכונת נעוריו, אנשים קשי יום, ברובם עולים חדשים. חלומו של הילד הוא שאותם גורמים המשליטים טרור ואימה על העיירה, יעלמו כהרף עין. חלום נאיבי זה מתממש בספר. המספר מנסה בדיעבד לשנות סדרי עולם ואת כללי המשחק בעיירה שלו והופך מקורבן לגיבור. הסופר הכותב את הספר בגוף ראשון, "חוזר" היום כיזם היי-טק לשכונת נעוריו ובמסע מרתק נפגש עם כל הדמויות הצבעוניות מעברו כדי "לנער" מעליו את זכרונות ילדותו ולסגור מעגל.. הסיפור נע בין שתי אמיתות: אובייקטיבית וסובייקטיבית. זהו סיפור של מי שבבגרותו כיזם וכממציא, משנה את המציאות ומוכר לעולם "יש" טכנולוגי מ"אין" ומבין שהמציאות נתונה ללישה, לעיצוב ולשינוי, וכך גם אופן תפיסתה....

תּוֹם, נֶכְדִּי הַבְּכוֹר, אֵינוֹ מַפְסִיק לִשְׁאֹל אוֹתִי שְׁאֵלוֹת. הַסַּקְרָנוּת שֶׁלּוֹ עוֹרְרָה סַקְרָנוּת גַּם בִּי. כְּשֶׁתּוֹם הִתְחִיל לְהִסְתַּקְרֵן לְגַבֵּי נְמָלִים, הִסְתַּקְרַנְתִּי גַּם אֲנִי.הַנְּמָלָה הִיא סֵמֶל וּמוֹפֵת לְהַשָּׂגַת הַמַּטָּרָה לְלֹא לֵאוּת וּמְהַוָה דֻּגְמָה לְכֻלָּנוּ אֵיךְ לֹא לְוַתֵּר. בַּסֵּפֶר "תּוֹם וְהַנְּמָלִים" אֲנִי מְנַסֶּה לְהָבִין אֶת עוֹלָמָהּ שֶׁל הַנְּמָלָה דֶּרֶךְ הָעֵינַיִם שֶׁל תּוֹם. מֹשֶׁה וַקְנִין, יַזַּם הַיְטֵק, כָּתַב עַד כֹּה אַרְבָּעָה סְפָרִים: "אֵין כְּמוֹ אַבָּא", "מוֹכֵר הַגַּרְעִינִים", "כּוֹחוֹ שֶׁל גַּעְגּוּעַ"  וְ"אִמָּא"....